וזאת לא תקופת מעבר.
אני מכירה תקופות שכאלו.

העיניים שורפות לי,
שמעת פעם על דמעות מזכוכית?
דמעות כאלו שבקושי יורדות-
כבדות ועייפות
כאלו ששורטות את הפנים
נוצצות.
וזה קורה פתאום בלי סיבה מוגדרת
והשד לוחש לי בראש
"זאת תקופה לא נגמרת"
אמא ואבא אמרו שזה יעבור,
אז למה זה נשאר
ומנפץ בי הכל.

ואם רק היית אומר לי כמה מילים,
אבל אתה לא מסוגל.
ובמילא זה יעלם בקרוב
אז למה פשוט לא לגמור עם זה עכשיו?
לגעת בך, לנשום אותך, לשנוא אותך.

תמיד לבד.
רק אני הים זריחה
ודמעה.