חלפו להם ימי המרדפים,
האפירה רעמת השיער,
אין כבר תיאבון לממתקים,
המלח החליף את הסוכר.

לא היו חיים נפלאים,
אך במבט אחורה הכל היה מתוק,
אני זוכר אפילו את הפרטים הקטנים,
למרות שזה ממש רחוק.

אני רוצה לנוח קצת,
לשים את הספינה במעגן,
אוריד מהתורן את דגל הפיראט,
ואניף דגל לבן.

לא התחתנתי אף פעם,
לא היה לי עם מי,
היו רגעים של זעם,
הוצאתי אותו על עצמי.

היו תקופות של עצב מר,
שתיתי אז המון,
בקבוק השנאפס נראה כאילו לא נגמר,
זה נראה אז נכון.

אני רוצה לנוח קצת,
לשים את הספינה במעגן,
אוריד מהתורן את דגל הפיראט,
ואניף דגל לבן.

היו לי המון חברים,
אהבתי את כולם,
להם יש חיים חדשים,
לא אראה אותם שוב לעולם.

והמשפחה החמה והאוהבת,
אלו שחשבתי שיהיו כאן תמיד,
הם נתנו לי את האמת הכואבת,
והשאירו אותי לבד עם העתיד.

אני רוצה לנוח קצת,
לשים את הספינה במעגן,
אוריד מהתורן את דגל הפיראט,
ואניף דגל לבן.

לא ביליתי, לא זיינתי,
הכל תמיד היה רע,
לכל העולם תמיד התכיינתי,
במבט אחורה זה היה נורא.

אך הכל כבר נמצא מאחורי,
או לפחות כך נראית התמונה,
אין יותר כוח בעורקיי,
הדגל הלבן הוא כניעה.

אין לי ממה לנוח,
הספינה תמיד הייתה במעגן,
דגל הפיראט היה סתם בשביל הרוח,
כל חיי אינם אלא דגל לבן....