על הגג בבלפור
בתום ארבעה לילות אתה עצור בי
קורם בי כתמים של חיוורון
לא השמש שורפת את פניי
באור האדום של חמש אחר הצהרים
זה אתה, שליו כמו נמלה לאחר אגירתה,
צורב בי חתיכות ברזל לוהטות,
שוכח שיש לי רגישות לחום וקור
חילופי עונות, אדמומיות וימים שעוברים.
שואלת את עצמי מתי נתחבר לעצמנו
על גג העולם מעל בלפור
נתהפך פעמיים נתגלגל עד שייגמר
ואז תיעצר. פשוט תיעצר.
בגלל צריבתך אני מחסירה שעות שינה
בתום ארבעה ימים בעיניים נפוחות
מנסה להמשיך אחריך בשבילים
שבילים של מנוסה מהכל.
אתה מוריד נעליים,
זו הדרך שלך להגיד שהמצב הזה נוח.
עוד ארבעה ימים תנעל נעליים חדשות
ולא ילחצו לך, תהיה חופשי לעצמך
שוב תיקח ברזל לוהט, ובנעליים חצי שרוכות
תצרוב בי סימנים של אהבה חדשה.
בכפולות של ארבע אני סופרת
ביומן מסמנת איקסים בשבילך
ולא רוצה להיות אתך יחפה
רק תעבור איתי את חילופי העונה,
רק תסמל לי את האהבה שהלכה והתחזקה
שנינו, על הגג בבלפור
צורבים בה. צורבים בה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.