אני צועדת על שביל במסלול החיים.
טועמת מסמטאות בולעת תרבויות.
טועמת מהכל והרבה מנסה להגיע להגשמה,
להגיע אל האושר.
איזה חיים מוזרים,
חיים חכמים,
הכל רמזים,
אבל שמחת חיים.
פתאום מגלה שאני אהובה..
פתאום מגלה שיש לי תכלית.
אוהבת את החיים שלי.

איך שעולם משתנה,
יום אחד עצובה,
השאול קורה לי.
רוצה לשים קץ לחיי.
אבל זה הכל השקפה...
כי היום אני אופטימית...
והאתמול טוב יותר מהמחר וגם מהשלשום.
אוהבת את חיי מצפה לחיות.
אבל הכל גורל.
גורל.

ואני שמחה...חדורת חיים.
רוצה לחיות.
אוהבת.
חיים.
ופתאום מהרהרת
נותרת בלי תשובה חיים מהם בכלל?
אוסף של תמונות שזורות מן הלא נודע..
לאן נלך או מאיפה באנו.....
אבל אופטימיות.
לומדת להעריך אבל לא רוצה.
מחפשת אחר עצמך במסלול החיים שלא נגמר.
רודפת אחר האושר שבכלל כבר פה..
אבל הכל השקפה.
מביטה דרך משקפת
מחפשת את הקשת שנמצאת בקצה הים רחוק,
רחוק אי שם.
מנסה לומר דברים יפים
ויוצאות לך מנגינות
פתאום את מבינה שלאנשים אכפת.

העולם שלנו טוב זה פשוט השקפה.
ראיית העולם דרך משקפת
מביטה לעבר קשת
שנמצאת  בקצה ים רחוק,
רחוק אי שם...

אוהבת לחיות ושמחה.
חדורת אופטימיות קוסמית.
מהרהרת בטוב.
אנשים לא מבינים מה יש לשמוח כל כך בעולם.
אבל אני שמחה כי לשמוח הוא שנותר.
כי שמחה זה חיים ושמחה זה אושר
וחיים עבור אושר.
ופתאום מגלה שאולי הגשמתי את עצמי.
חייתי.