אז שוב נפלתי בפח. נתתי ונתתי כל כך הרבה וקיבלתי את מה שתמיד
אני מקבלת, כלום. נמאס לי לתת לכולכם, נמאס שכולכם לוקחים
ולוקחי, נמאס שאתם באים כל הזמן רק בשביל לקבל עוד. נמאס ליפול
כל פעם מחדש למלכודות  שלכם, לחיבוקים המזוייפים האלה שלא
מזיזים לאף אחד. נמאס מזה שאחרי שלוקחים, משאירים אותי לבד, אם
עצמי, אפילו בלי התוכן שהיה לי לפני כי גם אותו לקחתם. נמאס
שלוקחים לי את התמימות, בסוף לא נאמין לכלום. נמאס לי מזה
שרוצים שאני אתבגר, אני רוצה לחזור לגן חובה. נמאס מכל האנשים
שלעסו ממני את כל השמחה וירקו אותי כמו מסתיק משומש. נמאס מכל
האנשים שרצו אותי רק בשביל לעזור להם שקשה, כמו פלסטר ששומר על
פצה במסע הליכה, וכמובן שבסוף המסע השלכתם אותי לפח, אפילו בלי
להודות.

נמאס לי שדופקים אותי מכל הכיוונים, יותר מדי פעמים, יותר מדי
חזק.
אז בפעם הבאה שתרצו להיכנס לאורגיה הזו שקוראים לה "לדפוק לי
את החיים" אני אקווה לשמוע מרחוק את צעקות האכזבה שלכם, כי אני
הפעם העדפתי להגיד לא.

"הקשיבו הקשיבו! כל תושבי כדור הארץ! רק היום, רק אצלנו במחיר
מבצע, תתנו לנו את הרגשות שלכם, את האהבות שלכם, את כל הפנים
שלכם ותקבלו כלום במתנה!"
הקול הזה נשמע באוזניי והעלה גיחוך... מי ייתן את כולו בשביל
כלום?
אני.