ילדה קטנה, עגלגלה, בשמלה מנופחת, עומדת במרכז החצר ההומה
ומסתכל סביב.
ילדה קטנה עם תלתלים זהובים. ביד אחת- בובה. היד השניה מורמת,
מבקשת "אמא".
ילדה קטנה, לחיים שושנים, עיניים שצבען נעלם מרוב הדמעות- מנסה
להבין מה קורה לה.

אל תבכי ילדתי שלי, תיכף את אמא תפגשי
אל תפחדי, ילדה שלי, כי גם אנחנו לא מבינים

ילדה קטנה, כבר לא כל כך עגלגלה, נלחמת- על לחם, על פיסת שק
להתכסות בה, על החיים
ילדה קטנה בכותונת פסים, עומדת במסדר וידיה מצדיעות לכל דורש.
ילדה קטנה, לחיים חיוורות ועיניים חסרות הבעה, מנסה להבין לאן
נעלמו חייה. היא כבר לא כל כך קטנה.

אל תאבדי לי, ילדתי שלי, תיכף הכל ייגמר
המשיכי להילחם, ילדה שלי, נצחי את החיים

ילדה קטנה, בטנה  נפוחה מרעב, כבר לא נלחמת.
ילדה קטנה, עירומה, ללא תלתליה, נגאלה מיסורייה ועתה היא
חולמת.
נפשה של ילדה קטנה, עומדת בגשם, בחצר הדוממת.
רוחה הקטנה מנסה להרים את ידיה החלושות- לשאול "למה ?"

איני יודעת, ילדה שלי, גם לי אין תשובות
אבל אני מבטיחה, פיה קטנה, שלעולם לא נשכח, לעולם לא יגמרו
הדמעות