עכשיו אני יודעת למה פחדתי כל כך
מאותן עיניים חודרות ומזרות אימה
עכשיו אני יודעת למה נרתעתי
מהקול הרווי שנאה
עכשיו אני יודעת למה מצאתי נחמה
באותן זרועות אשר קבלוני בבטחה
עכשיו אני יודעת למה סרבתי לעזוב
את החמימות שעטפה אותי והחדירה בי אמונה
עכשיו אני יודעת, הכל מתבהר, הכל מתקשר
עולה תמונה אחר תמונה, סצנה אחר סצנה,
הקבלה בין עבר והווה אך עתיד לא אתן לאותם
זכרונות מרים וכאובים, שוב אשים אותם באותו ארון חלוד
בקצה האפל והחשוך של ראשי ואנעל אותם בכל הכוח
לא אתן להם לחמוק ולמוטט את מבצרי השומר אותי
מהתהיות, מאי ההבנה והרצון לסלוח
אשר נמהל בשנאה כבדה ללא יכולת לשכוח
והכל ישוב למקומו כמקודם, השלווה , המנוחה
אך גם התשובה לשאלה: "למה אני תמיד בוכה?" |
