אינני שונה מהרבה אחרים. אני אדם רגיל ככל אדם. אוהב לאכול
במקדונלד'ס, לשתות מים מינרליים, להסתכל על נשים יפות, ולצחוק
מאנשים שנופלים. אני אוהב לדעת שהדברים הרעים שקורים בעולם לא
קשורים אלי, ושונא לחשוב שמשהו רע עלול לקרות גם לי.
נעים לי לדעת שאני קצת יותר ממישהו אחר, ולחשוב שאני יכול
לשנות דברים בעולם.
אני אוהב שיש לי הרבה כסף, ושאני לא מבזבז אותו, ושונא לקנות
דברים לא שימושיים, אבל מרבה לעשות זאת...
לפעמים אני רוצה לבוא לבית של זה שצועק בים- "הלו, ארטיק...",
ובזמן שהוא ישן לצרוח לו- הלו, ארטיק...", באוזן. ולפעמים אני
פשוט לא רוצה כלום. ברגעים כאלה אני מאוד אדיש כלפי כל הסובב
אותי. פשוט לא איכפת לי מכלום...
לפעמים אני שואל את עצמי שאלות לא רלוונטיות כמו:
'מי יקבל את הטלויזיה של סבתא כשהיא תמות?', ואז אני מבין
שבסה"כ אני אדם רע מאוד.
אבל כשאישה זקנה מנסה לעלות לאוטובוס את הסלים שלה שגודלם
העל-טבעי חוסם את כל המעבר, אני עוזר לה. ואז אני מבין שיש
סיבה לכך שאני נשאר בחיים.
לעיתים קרובות אני מרגיש כמו פילוסוף, ואז אני שואל שאלות כמו
'האם הפלה של עובר שידוע מראש כי הוא יולד בעל מום ויהיה חולה
כל חייו ויסב סבל רב לסובבים אותו, זה רצח?'.
אב לעומת זאת אני גם שואל את עצמי כמה זמן נותר לסבתא לחיות?
ואז אני מבין שאני מוכרח להעלים את סבתא מהראש שלי, כי כשאני
חושב עליה אני הופך לעבד של השטן...

אני מרבה לדבר עם אנשים מתוך אינטרס אישי. אני חוקר אותם כמו
שחוקרים חיות, ומשתדל לבדוק עד כמה אנחנו שונים זה מזה, ומגלה
בסופו של עניין שכולנו די דומים, אבל יחד עם כל הדמיון, כשאני
משווה את עצמי לאחרים, אני מוצא שאני אדם די טוב.
הרבה פעמים בא לי להיות סופר רק כדי לדעת שגם אני יכול, אבל
לרוב אני מעדיף להיות שחקן כדי לדעת שאני הרבה יותר מורכב מאדם
אחד.
אני משרת את האמנות ולא חושב על עצמי אף לא לרגע, אבל מצפה
בקוצר רוח לרווחים גדולים.
אה, וכשאני שומע אנשים מדברים בשפות זרות, אני רוצה להבין מה
הם אומרים גם אם זה ממש לא חשוב.
יש דבר אחד בחיים האלה שמרגיע אותי, וזה הים. כנראה בגלל
התנועה העגלגלה והמחזורית...
אני מתאהב באנשים שאני מזהה אצלם כשרון כלשהו שאין לכל אחד,
אבל נשאר איתם לאורך זמן רק כשאני בטוח שהם יותר טובים ממני.
אני גם מאוד אוהב להתלכלך ולא לחשוב מה אח"כ...
לשמוע "לא" אני לא מסוגל, ולכן אני לא שואל שאלות שיתכן שזו
תהיה התשובה עליהן.
הרבה אנשים אומרים לי שאני אדם טוב, אבל הם לא יודעים עלי
כלום, לכן אני לא מבין למה משתלם להם לומר את זה.
אני נהנה לדרוך יחף על חול רך ולראות בו את טביעת כף רגלי, וכך
גם בשלג...
אני תמיד מתאכזב לנוכח המחשבה שטביעת כף הרגל תיעלם בסוף.
הייתי שמח לדעת שאחרי שאמות אנשים ימשיכו להזכיר אותי בשיחות
היומיומית על כוס קפה. אני חושב, אגב, שאני מאוד מבין למה יש
אנשים שלא רוצים לחיות, ואז נדמה לי שאני חולה נפש.
כשאומרים לי שאני לא חולה נפש, אני מסכים מאוד וחש הקלה רבה.
כאשר נראים לעיני אנשים שמנים שרצים בכדי לרזות אני חושב שחבל
להם על הזמן ומגחך לעצמי, אבל מעריך אותם על המאמץ לשנות משהו
בעצמם.

פעם אחת ציפור עשתה עליי קקה, ואני לא מבין את ההגיון מאחורי
זה, ושונא שאומרים לי שזה מביא מזל טוב. כי אם חרא על הראש
באמת מביא מזל טוב אז יש הרבה אנשים שהייתי שמח לחרבן עליהם.
הרבה פעמים כשאני סוף- סוף מבין משהו אחרי הרבה מאוד זמן שלא
הבנתי, אני גם מבין שזה לא כ"כ חשוב להבין כל דבר. למשל, אני
אשמח להבין איך אדם יפה יכול להתאהב באדם מכוער. אני בטוח
שברגע שאגלה את התשובה, אני אבין שזה לא כ"כ חשוב.

הייתי רוצה להיות אדם אחר מאוד ממה שאני כיום, אבל אני יודע,
ומאוכזב מן העובדה, שאילו הייתי לפתע אדם אחר מאוד, עדיין
הייתי מוצא שאני די דומה לעצמי...