שקיות וורודות סוכרזית מנורות
בית קפה, צהוב ערמומי
עיני זרים
ככדורי ג'אגלינג
שלא אכפת לי
אם ישמטו מידי
לשחק את המשחק ולהיות שלך
זה להתחזות לחסרת בית
בלילה גשום
להתכרבל בפינת רחוב
נידחת, תחת גגון
ולהתענג על זכרון
מיטת האפיריון החמה
המוצעת בחדרי
מאז שהגעת
נוח לי בתוך
העור של עצמי
ראוותנית רציתי
לשבצך בשירי כעדי. שהניצוץ שלך
ישתקשק מבין מטלטלי
באשר אלך
אבל הבוהק שלך כבוהק שלהבת
נע ומשתנה בי מדי רגע
בלתי ניתן לתחימה
במקום שבו
ההוויות שלנו נפגשות
אש לבנה מתלבה בי
ומטפסת מעלה
המגע שלך
לא משאיר לי ברירה
אלא לגדול
התרגלתי לחיפוש
לחריקה פנימית
לטעם מריר שמגרגר: "מקום אחר..."
אך בעיניך ספון הדרום
עליו סיפרו המצפנים שלי.
הירוק שלך יודע
שהגעתי הביתה.
בבית ראשון: בידי ברבים
| 