אני כבר לא מצליח לכתוב סיפורים.
אין לי מוזה לכתוב שירים
הכל נעלם, ואני יושב מתוסכל
כל כך רוצה לכתוב ולא מצליח
ואין את מי להאשים
אין על מי לכעוס
אני כועס על המוזה!
למה היא לא פה עכשיו
אני כל כך רוצה לכתוב
ושום מילה לא נראית נכונה.

אני יושב עם דמעות
יושב ומנסה,
להבין מה קרה
איך הכל השתנה
ולאן הלכו כולם?
איפה אני עכשיו לבדי
ועם מי אני אלך
ואיך נשארתי לבד עם עצמי
כואב לי הראש, סחרחורת סביבי
כואבות הידיים, הרגליים גם
פה מול מסך במקום מול אדם.

ומי אני? ומה אני רוצה
ואיך לכתוב את מה שאני לא מוצא
ואני לא יודע לצייר ציורים
ואין לי עיפרון לכתוב מכתבים
ואין לי מוזה, שוב הכל באשמתה
שאני יושב פה לבדי, ולא איתה
ונמאס לי לעשות כאילו, כאילו אני כותב
ואם עדיין אפילו, יוצא משהו החוצה
זה לא מה שרציתי, זה משהו אחר.
אז אני יושב ומאשים, ואין לי את מי
אז הכל באשמת המוזה, העיקר שלא באשמתי.