כאב חזק התעורר בראשה של קרוקי. היא ניסה לפתוח את עינייה, איך
הכאב הפך לבלתי נסבל, דבר שגרם לסגירה מיידית ויבבת כאב חזקה.
קרוקי ניסתה להזכר מה קרה ואיך היא הגיע לכאן, איפה זה כאן,
כמובן שכל ניסיון לחשוב הכאיב לה כפליים מקודמו, אבל כעבור חמש
עשרה דקות, היא למדה להתגבר על הכאב, ונזכרה בהכל. הרעש, איך
שהיא מיהרה לטוס לראות מה הגורם שלו, היא טסה מהר מאד, עד
ש-בום- היא לא שמה לב לעץ שניצב בדיוק מלפניה וכנראה גם הוא לא
התלהב מהרעיון שפיה, בת טיפש עשרה תכנס בו ככה סתם ללא סיבה.

כעבור שעה קלה, כאשר העזה לבסוף לפתוח את עינייה שוב, היא ראתה
שהיא כה מיהרה אתמול בערב (מסתבר שכבר בוקר, כנראה שזו הייתה
חתיכת מכה רצינית), היא טסה מרחק מרשים והגיעה לחלקת יער שבו
הייתה רק פעם אחת בחייה, מה שמוזר היה השקט ששרר ביער, או שהוא
היה רק מדומה מפני שהצלצולים בראשה השקיטו את כל שאר הרעשים.

היא ניסתה לעוף, פרשה את כנפיה, אך נראה שכתוצאה מהנפילה היא
עיקמה את הכנף השמאלית, ולאור הכאב העצום שהיה טמון בשימושה,
היא החליטה שהכנף שתעוף מאוחר יותר, בינתיים היא תלך לכיוון
הבית ופקחה את אוזנייה המצלצלים לשמוע שוב את הרעש של אתמול.

כעבור שעת הליכה, הבינה קרוקי כי אכן שקט מאד הבוקר ביער, היא
קלטה שכל הציפרים נעלמו, קולות הזאבים הנם כלא היו ויצור החי
היחידי שהיא פגשה מאז שהתעוררה היתה השתקפותה במי הנהר, שגם בו
לא היו דגים. "מי יודע לאיזה חור הגעתי?" אמרה קרוקי וחייכה
לעצמה, אך אותה הדאגה עדיין כרסמה בליבה. לאחר מה שהיה נדמה לה
כנצח ללכת, ולאו דווקא בכיוון הנכון (אבל סביר משום שככל הנראה
היא טסה צפונה אתמול), ומה שבפועל היו כשעתיים, קרוקי החלה
להיות מודאגת מאד לגבי השקט הקיים סביבה, כולל אותו רעש מוזר,
שגם הוא נעלם, דבר שלא הרגיע אותה הייתה הסביבה שנהייתה מוכרת
ומוכרת יותר, בה היא הייתה מספר פעמים ובהחלט זכרה שמאוד רועש
שם אך לא עכשיו.

לבסוף, החליטה קרוקי שהיא תטוס על מנת להגיע הביתה, אל משפחתה,
ואל אחיה הכה מעצבן שפתאום היא חשה געגוע בלתי מוסבר אליו. היא
פתחה את כנפייה, כמטי כאב הופיעו על מצחה, אך היא נחושה.
לבסוף, היא התרוממה, זו לא הייתה הטיסה השוויצרית הרגילה שלה
ובהחלט לא טיסה חלקה, אך קרוקי כמעט ולא שמה לב לכך, משום שככל
שהיא טסה מההר יותר, כך היא ראתה שהיער ריק וזה דבר שחיזק את
הדאגה שכבר במילא כרסמה בה וגרמה לטוס מהר יותר ויותר...

23.5.2003
מיאר טרום מתנצל מראש על העיכוב בין פרסום לפרסום