לאהובתי ישנן צמות בלונדיניות חצי מתולתלות. השיער שלה. כמה
אני אוהב אותו. יש לה עיניים ירוקות וגבות שמשתלבות פשוט נהדר.
אני אוהב לצלול לתוכן ואז לשקוע. ליפול בבום אל הקרקעית ומתוך
חלום להיהפך לדג ולרדוף אחרי הדגה שלי.
כחול/בלונדיני/כחול/בלונדיני =ירוק.
אהובתי שטה לפני בין הצלליות ולאט לאט נהפכת לסירת מפרשים, על
סיפוניה המוני נוסעים, המון נשים ילדים וטף לבושי מחצלות ממאות
קודמות. הכל חום. אני מתעניין בנשים. דואה בכל קולי מעל עיניים
חומות ושיער מתולתל שאסוף מבעד לכובע. אני נהפך עצמי לרוח
מעיפה את הקרביים שלי על הכובע והאישה בלי להסס רודפת אחריו אל
מעבר לסיפון. אל תוך השמיים מעל הים. עכשיו כבר יש לי שתי
בתולות ים בעת שאנו צוללים למעמקים וכשאני נתקע ונחבט ראשי שוב
בקרקעית הסלעית אני פוגש חילזון ומגלה שאני בתוך דשא. הירוק
הרושף של עיני אהובתי הזועמת. ככה? הפקרת אותי?
אך אני מחייך איליה. אינני פוחד משכמוה. הרי אני אוהב אותה,
ובאהבה אין מקום לפחד. רק ליסורים. ואני מתנשף באוזניה. הגיע
זמן לסקס. היא מורידה את החולצה, ואחר את העגילים. לפני שנעבור
לשדיה שכבר ניצבים במלוא חושניותם מול איבר מוחי אני חייב
לבדוק את מקור העגילים. אני הולך רגע לפני שלושת אלפים שנה
ועשרים שניות בתוך המדבר שמכיל כך נדמה אין סוף של ססגוניות.
מפרחים ועד לנשים שנראות כמו פרח. כל כך צבעוניות הן על הגמלות
שלהן, ואז אני נזכר שזה מין סוג גוף צבעוני שהיה שמור לנשות
אשור הישמעאליות. כן כן, למדתי את זה ממחקר באוניברסיטה = ספר
ההומור של אלוהים. אין ברירה אני צריך הפסקה. כמה נשים ערומות
ונופים שונים ברבע שעה.
אני תשוש. כבר שכחתי למה התחלתי, קשר קלוש לאן שהגעתי.
כשאני גומר בתוכה, היא עונדת את העגילים, מכבה את הראש, ואני
הולך לצבוע את השאר למשהו.
בחיי. לא קל לשכב עם גמלה.