[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יעקב ספוזניקוב
/
יום של עבודה

עוד יום רגיל של עבודה, מוות מוזר פה, עוד גופה נמצאה שם, כן
ככה זה שאתה עובד בתור בלש במחלק הרצח של המשטרה.  המפקד נכנס
אלי למשרד ונתן לי עוד תמונה של רצח מוזר שקרה אתמול בלילה:
"טוב אני חושב שאתה צריך להכניס את זה לאותה תיקייה עם השאר"
"כן גם אני חושב ככה" אמרתי בנונשלנטיות.
"אני לא מבין איך את התיק הזה לא הצלחנו לפתור, אתה בדרך כלל
פותר אותם תוך שבוע, והרוצח הזה מסתובב לנו ברחוב כבר שלושה
חודשים ומשאיר אחריו גופות".
"כן אני יודעת אני אנסה לפתור את זה יותר מהר, אבל אני מנסה
כמה שאני יכול"
"אני לא מבין למה הוא רוצח את כל האנשים האלה, אין ביניהם שום
קשר הגיוני. הוא רוצח נשים, גברים, שחורים, לבנים סינים, את
כולם"
הסתכלתי על השעון, השעה הייתה שתיים וחצי בצהרים.
"טוב אני יוצא לאכול" אמרתי.
"טוב אני מקווה שעל בטן מלאה יבואו לך רעיונות טובים יותר בקשר
לתיק"
"גם אני מקווה"
הלכתי לאכול במסעדה מתחת לתחנה. בשלוש וחצי גמרתי לאכול. בחמש
חזרתי לתחנה, ישבתי במשרד וחשבתי על התיק, ואז שוב נכנס המפקד,
הוא נראה מבוהל יותר מבדרך כלל, הוא התנשף נתתי לו כוס מים.
הוא אמר לי: "עוד רצח קרה.....הפעם זה נער בן 17, הוא נמצא עם
סכין נעוצה בגב שתי רחובות מפה."
"מה עם תביעות אצבעות?" שאלתי.
"לא הייתה אפילו אחת, יש לנו פה עסק עם מקצוען"
"אף אחד לא יותר טוב ממני, אני אתפוס אותו בסוף"
"אני בטוח בזה"
הוא עזב את המשרד, ישבתי שם וכתבתי בפנקס המיוחד שלי הערות
בנוגע לתיק. הסתכלתי בשעון השעה הייתה כבר שמונה וחצי. לבשתי
את המעיל והלכתי הביתה. עליתי לדירה שלי שהייתה מבולגנת כמו
תמיד, פתחתי את המקרר הוא היה ריק, כנראה שכחתי לעשות קניות,
יצאתי שוב מהבית וטיילתי ברחוב.
בסוף הגעתי לבאר, התיישבתי שם ליד הדלפק והזמנתי בירה. הברמן
ניגש אלי: "שלום אתה חדש פה נכון?"
"כן אני בדרך כלל לא הולך לבארים."
"טוב, ברוכים הבאים בכל מקרה"
לא עניתי לו, הייתי מרוכז במשהו אחר, הסתכלתי על האנשים מסביב
כל אחד מהם יכול להיות האיש הבא שיירצח.
"אתה נראה שקוע במשהו, משהו קרה?"
"לא, כלום לא קרה, אני פשוט עובד במשטרה ואני מרוכז במשהו"
"כן אני בטוח שזו עבודה מתישה, טוב אני אעזוב אותך בינתיים"
שתיתי את הבירה, ויצאתי מהבר....עוד כמה אנשים עזבו באותו זמן,
חלק מהם הלכו ברגל, לא הבנתי איך הם לא מפחדים ללכת לבד ברחוב
בחושך שבחוץ מסתובב רוצח חופשי, איך הם לא חושבים שהם הולכים
להיות הקורבן הבא. חזרתי הביתה בשתים בערך והלכתי לישון.
בבוקר ישר שהגעתי למשרד המפקד חיכה לי שם, הוא אמר לי שהיו עוד
רציחות ושהפעם נרצחו כמה אנשים וכולם נרצחו בערך באותו אזור.
אמרתי לו שאני חושב שעליתי על משהו בקשר לתיק, הזמנתי אותו
לאכול איתי ושאני אספר לו על מה שגיליתי. הוא הסכים, קבענו
בארבע שנפגש שם.
הלכתי הביתה ,התארגנתי, התרחצתי. ויצאתי מהבית. הגעתי קצת אחרי
ארבע המפקד כבר היה שם. התיישבתי, המלצרית ניגשה אלינו ושאלה
מה אנחנו רוצים להזמין. אמרנו לה, וחיכינו בינתיים המפקד שאל
אותי מה גיליתי, אמרתי לו שאני יודע מי הרוצח אבל אני אספר לו
אחרי האוכל, הוא הסכים.
האוכל הגיע, אכלנו במשך כחצי שעה, קראנו למלצרית אני שילמתי על
הארוחה.
יצאנו מהמסעדה התחלנו ללכת, ואז המפקד שאל אותי שוב מה גיליתי.
אמרתי לו שאני יודע מי הרוצח.
"אני יודע אמרת לי כבר שאתה יודע מי הרוצח אבל תשתף גם אותי"
"טוב, זה אני"
דקרתי אותו ישר בלב, הוא לא נראה לי אפילו הספיק לעכל את מה
שאמרתי לו.
זרקתי אותו בסמטה ליד. מחר אני בטח אצטרך לחקור גם את המקרה
הזה.
אבל אחרי הכל זה סתם עוד יום של עבודה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
א
אה
אהב






אהבל


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/6/03 10:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעקב ספוזניקוב

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה