כל הפטנט הוא פשוט להמשיך לנשום
נשימה אחרי נשימה.
להתרכז באוויר שנכנס לנחיריים,
ולהרגיש את ההתרוקנות שלו מהריאות.
כל העניין מתמצה בנשימה
למרות הכאב.
כל הפטנט הוא פשוט לצאת מחדרי חדרים,
לעבור דרך דלתות מעופשות ומאובקות
החוצה.
להתרכז בשרירי הרגליים,
להרגיש את התנועה.
כל העניין מתמצה בתנועה
למרות המועקה.
כל הפטנט הוא פשוט לחייך
לעמוד מול המראה ולהצחיק את עצמך.
להתרכז בדברים הכי מצחיקים שהיו.
להרגיש לשניה מזערית,
את היווצרות החיוך
ולנסות להרגיש את האושר לרגע.
כל העניין מתמצה באושר הרגעי
למרות המחנק התמידי.
וחוסר הסיפוק העצמי,
ובעיות האמון,
הבדידות
והזרות שנוצרת בין אנשים.
כל הפטנט הוא פשוט ללכת למגירה,
להוציא סכין,
להפשיל שרוולים,
ולחתוך את הורידים.
להרגיש את השחרור מהכאב,
להפרד מהמועקה,
לנשום את ריח הדם,
עמוק לריאות.
לנצל את הנשימות האחרונות.
להיפרד מהמחנק התמידי
זה בסך הכול מתמצה בשתי חתכים עמוקים,
בשתי הידיים,
פרידה אחת
ואינסוף אחר, רחוק מכאן. |