סיפור שקרה לי היום, יותר נכון אתמול, רק שאתמול לא יכלתי
לכתוב אותו למרות שרציתי בגלל הכאב ראש הנוראי הזה. הרגשתי
כאילו המוח שלי מטלטל מצד לצד בזמן שאני הולך.
הסיפור מתחיל בבני-ברק. אתם בטח רוצים לדעת איך לעזאזל הגעתי
למקום המטונף הזה. אז האמת היא שזה באמת היה די הזוי וגם לי
לקח זמן להבין מה אני עושה שם.
האוטובוס היה בהתחלה חצי מלא. כמעט בכל המקומות, מושב אחד היה
תפוס. דווקא לא היו שם הרבה דוסים, הם היו אנשים די בסדר, קצת
מבוגרים, אך בעודי מפנה את המקום שסמוך למעבר ועובר למושב שליד
החלון, כמו שאני עושה תמיד, לטובת שיירה של כוסיות שבדיוק עולה
לאוטובוס, אני מוצא את עצמי יושב ליד זקנה מקומטת רוסיה
מסריחה, שאני בכלל לא אתפלא אם קוראים לה סימונה או לודמילה,
אשר ברוב חוצפתה אפילו לא טורחת לבקש רשות, אלא פשוט מתיישבת
לה על הכיסא ועוד שואלת אותי כל מיני שאלות.
"איך מגיעים לדרך ההסתדרות?" היא שואלת , אני מנסה לענות לשמנה
אבל היא לא מבינה עברית... בקיצור, המצב בקנטים. הזקנה הזאת
הזיעה מכל מקום אפשרי בגוף שלה, וזה לא התייבש. כל הנסיעה נוטף
ממנה זיעה. זה הייה פשוט דוחה. ואל תגידו אוטובוס בלי מזגן או
משהו כזה...זה הרס אותי.
היא החזיקה איתה כל מני שקיות ניילון ושקים עם דברים שהיא בטח
קנתה במעדניות הרוסיות המגעילות האלה שמוכרות חזיר. תאמינו לי-
הרוסים האלו משתלטים על המדינה. כל השלטים בנתניה כתובים כבר
ברוסית, ברחוב הולכים רק רוסים. יש אומנם רוסים שהם בסדר. אני
מכיר כמה, אבל רוסים שמדברים רוסית ככה סתם, ברחוב, אחד עם
השני, אז מגיע להם שיקבלו הרעלת קיבה מהאוכל שהם קונים במקומות
האלו, או שיגלו אותם חזרה לרוסיה. אם עליתם לארץ אז דברו
עברית, אחרת למה עליתם לארץ?
אבל בואו לא נסטה מהנושא. לא באתי לדבר על רוסים אלא על המקרה
המוזר הבא. כאשר ירדתי מהאוטובוס, עצרתי ליד דוכן פלאפל,
וכשהוצאתי את הכסף מהארנק, נפל לי מטבע של 10 אגורות לתוך עיסה
אדומה כזאת. בהתחלה חשבתי לא לדווח על המקרה, אבל איזה איש
טיפש אחד שעמד לידי, אמר למוכר שנפל לי ה 10 אגורות לתוך
הרוטב. הרגשתי קצת לא נעים וסיננתי שאני מצטער. בינתיים המוכר
הוציא את המטבע, שטף אותו והניח אותו על הדלפק "גם זה שלך,
לא?". חייכתי, בסוף לאחר שגמרתי את הפיתה המתפרקת הזאת הלכתי
לדרכי. שכחתי לקחת את ה 10 אגורות, זה אומר שאני לא שווה 10
אגורות, לא? כאשר התכוונתי לחצות את הכביש, היה אור אדום אבל
לאחר שבחנתי את כל הכיוונים הבנתי שזו כנראה איזו טעות דפוקה
של בני-ברק, והתחלתי ללכת לעבר הצד השני של המדרכה. לפתע קלטתי
מכונית באה משומקום שהשאירה אותי עומד שם מרוב הלם. בבת אחת
הרגשתי שמישהו דוחף אותי אחורה בחוזקה. ניצלתי. לא נדרסתי
בבני-ברק. כשהפניתי את ראשי לאחור כדי לראות מי הציל אותי
גיליתי לתדהמתי שזאת הייתה אותה זקנה מטונפת מהאוטובוס, רק
שהפעם היא הייתה מרוחה על הכביש.

מסקנה: גם אנשים זקנים, מכוערים, מוגבלים וחסרי ישועה יכולים
להיות מועילים לפעמים!!!