אימא, לאן צעדי האבן יובילו אותנו
בלילה קפוא ברחוב מוכר
של זיכרונות של זמנים יפים
כשהם צועקים
ויורים באנשים
והורגים את היונה
שמרוב דמה הפכה את צבעה מלבנה
לאדומה של דם ילדים יתומים
אימא, החזיקי לי את היד
שירי לי שיר עצוב
שיכול להעלות לי חיוך
אימא אל תלכי ממני
אל תרפי את היד
ותלכי עם כל השאר
אשאר איתך עד הסוף המר
אימא, איפה אנו עכשיו
בין כל האנשים
שבוכים ומסתכלים לשמיים
ומפסיקים להאמין בקיום אלוהים
שנטש אותנו בלי להסתכל אחורה
על העם של האנשים
שהפכו לנושא של שנאה
בקרב אנשים אחרים
אימא, אל תבכי
אהיה בסדר
נחלום ביחד
אפילו מ1000 קילומטר רחוקים
אימא, כנראה שאני נותר לחלום עלייך לבדי |
