החצוצרה מרחיפה מנגינה לתוך הלילה
צלילים אשר מקיפים את חדר השינה
בו את וזר לומדים להכיר
מנצלים רגע רומנטי נדיר

המזוודה פתוחה על הכסא
כמו לספוג מתיקות של צליל
וצחקוקייך, גם הם משוטטים שם
והחדר כמו אלבום את כולם מכיל

כותנה שחורה ומשי אדום
מגדירים עבורך סוג חדש של לאום
אשרת כניסה אשר נועדה רק לך
לילה אשר בו כל גופך מבורך

והניצוץ המתכתי הקר מתחת לכרית
לא היה הניצוץ לו קיווית
וכשאור בין לילה ליום החל להבדיל
אותו המזוודה כבר לא יכלה להכיל

כך היא וצלילי החצוצרה
השתכנו ביחד עם האבק על הארון
לא יכולת לקבור בתוך אבק גם את הזיכרון
ולפעמים בעינייך המנגינה שוב מחזירה

ברק אשר פעם צילמו רק בשחור-לבן
ובראשך הצבע לא דהה עם הזמן.
ואני בא לעתים לבקר את אלבום התמונות
וכשאני רואה שם את חיוך פנייך הצעירות
כמו מנגנות עשר חצוצרות

מנגינה שרק את ידעת להחיות
המועדונים נפתחים עדיין בלילות
אך בלעדייך החצוצרות יתומות.