פרץ הכעס הוליך פה שולל, את הגוף, המוח וסיגריה ביד.
ים של מילים טפטפו וחדרו לורידים רגישים, בגופו של סרטן.
ילד רגיש, אל תיפול, אל תשקע בתוך לילה אפל, בתהום עמוקה.
שמע לליצן שחוה נפילה, כשלאורך הדרך חייכה מסיכה.
נותרו לי בראש חלקי משפטים על " חומות, רע וטוב ועונה שתמה",
חשבתי לכתוב עוד כמה מילים, לך, האוהב, הנטרף בכל לילה.
באת לתוך מנהרה חסומה, רצית למצוא בה שבילים אל האושר,
גם אור דקיק בקצה, לא נראה. נפלת שדוד, מתפלל, בכל בוקר;
" אנא אלי, קשור ליבי בליבה, שאזרום בגופה, אפרוץ לחייה,
לא נטמנה בי, לפתע, תשוקה. ראיתי נפש זכה שם, בעיניה."
היי, מה נשמע, ילד טוב שכמותך? יש כללים די ברורים בעולם די
אכזר.
ניסיתי כל כך לחדור לליבך, לסלול כביש מהיר מהתהום אל ההר.
לך תתענה, ילד טוב שכמותך, תנפץ את ליבך, דרוך על כל השברים.
לך, איש מוגבל, תייסר את גופך. לך ותשחה בין בדלי סיגריות
חומים.
פרוץ חומות, כי אויב אין מעבר. אין מלחמות ואין שותפים לשלום.
שטוף את הראש וצא מהקבר. הייתה או לא הייתה, זה היה רק חלום.