עוד תהום באדמת ליבי נפתחת,
חור שחור במרכז גופי.
שואבת את לשד חיי
מוצצת את גופי
צלמוות שבי נפער
ממלא כל חשש ופחד
גיא עמוק ללא תחתית
שחור משחור,
ריק מכל.
וזה לא הזמן,
לא עכשיו
אך גם לא מחר
ועוד אפול פנימה,
כמו שנפלתי פעמים קודמות,
אך הנפילה הזאת ממושכת,
בודדה.
שורפת אותי,
והשחור מסביבי
מדכא אותי
כמו רוחות נכנסת בי
מוצצת אותי.
וחתיכות ממני ינשרו,
חתיכות של אושר
שמחה
דאגה
אני אתפורר,
ומשהו יכורסם בי
וללא פגע אשאר
מצולק אהיה לנצח.
רגל בפנים
ורגל בחוץ
חצי בפנים
וחצי בחוץ
מכאן ועד עולם אחיה,
ככה נידונתי,
ככה אהיה. |
