אני זוכר ימים
או יותר נכון לילות
היינו עומדים בחוץ
מעשנים
שואפים לריאות
היית קרובה אליי
חלקנו שתיקה
בעינך עכשיו מנצנצת
עצבות של דמעה
כשהאופטימיות נגמרת
זה סימן לעצור
לשבת
לנוח
להזכר ולנצור
בדידותך בשקט
חברה יקרה
אל תוך ליבי נושבת
כרוח עקרה
כשיש ספק באהבה
זה זמן לחיבוק
מחבר
שמודה
ובוכה באיפוק | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.