חייה ת'חיים
שחורים ומקודרים
שונאת אותם
טובעת בתוכם.
מנסה לעלות
לקחת לנשימה
אבל לא נושמת, נחנקת
בועטת ונאבקת.
שואפת לקץ
אך הוא לא קרב
מנסה לקרבו
אך בעצם פוחדת מבואו
תוהה בגורל
מהו צופן
מה לי הוא מתכנן
היתכן וגורלי
צופן אהבה לי
הדבר היחיד
שאינו מפחיד
אהבה גורלית
אהבה אמיתית
היכן היא?
הייתכן ומתחבאת?
פוחדת להפגע
מאוכזבת מאהבה
אם כזו היא
מה היא שווה?
סובלת ייסורים
אנשים פוגעים
קורבן לאהבה
פצועה ושבורה.
שפוכה ובוכייה
מרגישה,
ולא מרגישה.
נבגדת,
לא שייכת.
מיואשת מלחכות
היגיע הסוף?
ואם לא,
מה יהיה?
איך ימשך,
איך יסתיים,
הסבל הנורא הזה...
[השיר מוקדש למיטל שמתה ולא עמדה בנטל הסבל והכאב וכתוצאה ממנה
אני פה היום] |
