היא הביטה במראה, היא ראתה את מה שהיא כל כך לא אהבה,
את התמימות שבעיניה נאבדה, את גופה שכבר אינו טהור כמו פעם.
הכל היא היתה עושה בשביל לשנות את הגלגל, בשביל לחזור להיות
שמחה.
היא לוחשת לעצמה שהכל יהיה בסדר, אך עמוק בליבה ובתוך עיניה
הגדולות והחומות היא יודעת  ששום דבר כבר לא יהיה טוב, ששום
דבר לא יהיה כמו שהוא היה.
היא עשתה טעות גורלית, היא עברה את הגבול, עכשיו זה כבר הכל
נראה לה כל כך רחוק.
במבטה היא מחפשת אותו, שיציל אותה, שיגאל אותה, מהצורך להיות
לבד, מהצורך להבין ולחפש מי היא.
היא מוצאת אותו, היא נאבדת בזרועותיו, רק כדי לא להיות לבד, רק
בשביל להרגיש אהבה.
היא מכורה לרגש, מכורה לאהבה, עכשיו היא כבר חלק ממנה.
לבד היא כלום, עוד חלק קטן ביקום, אך איתו היא הכל, היא שלו,
הם ביחד, הם אחד, הם בלתי נפרדים, הם כל כך מאוהבים.
היא מחכה לנגיעותיו, משתוקקת לנשיקותיו, מתגעגעת לאהבה שלה היא
כבר כל כך הרבה זמן חיכתה.
היא הסתכלה במראה, מאחוריה הוא הביט עליה חיוך גדול מרוח על
פניו
כל האהבה נראית פשוטה כל כך בעיניו.
היא מחייכת חזרה, חיוך מאולץ, בשבילה האהבה אינה כבר כל כך
פשוטה.
היא רצה בחזרה לזרועותיו, דמעות בעיניה, שפתיה רועדות, מתחננת
שיחבק אותה ושלעולם לא יעזוב.
הוא לא מבין מה קורה, אך לא מעז לשאול, הוא אוהב אותה כל כך,
עד שלפעמים הוא חושב שליבו יתפוצץ וכל האהבה החוצה תתפרץ.
הוא לא מבין למה היא מסתכלת במראה ולא אוהבת את מה שהיא רואה,
כי מולו עומד יצור מושלם,
אהבתו האחת והיחידה!