הזמן כבר איבד משמעות
והיום מתוך לילה צומח
ואני משילה בגדיי, מורידה מהירות
והשקט בראשי כמו צורח
משהו בתוכי לוחש לי
קורא לי לקום ולצעוד
אך לאן, הוא אינו מגלה לי
משאירני בתהיות עלי סוד
חוסר מנוחה מצטבר
הופך אותי, ספק אפאטית ספק מתוחה
ורק בלילה הוא שוב חוזר
ומשאיר חותמו, בדמעה מלוחה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.