זיכרונות מן השאול מציפים את מוחי
מנגנים לי שוב את מנגינת השיחים
ומעיין עצבות וחלל שפקדו את ליבי
מחזירים אותי אל משכן המתים

זיכרונות מן השאול שהופיעו פתאום
מציפים את עיניי בדמעות
רציתי לצעוק ורציתי לנקום
אך ליבי קשור באלפי שרשראות

ורק ילדה מפוחדת מחפשת מסתור
נותרה לה בצלם דמותי
זיכרונות מן השאול שנתנו לי לבעור
חוזרים וחודרים לעימקי נשמתי

צועקת חזק ואיש לא שומע
כאילו קולי כבר נדם
ראיתי הכל ואיש לא יודע
שבתוך חלומי ניצבת דמותם