"אלמוני". כך היה כתוב על קבר מספר שבע- עשרה בחלקה האזרחית.
והרי, לבטח הוא לא היה אלמוני. ודאי היה מישהו שהכירו. אולי
כאלברט, או פבריס, אבל אלמוני? האם הוא בכלל יודע שעל מצבתו
כתוב "אלמוני"? ודאי היה אלמוני לחלק, אך אלמוני לכל? האם ניתן
בכלל להתקיים בעולמנו באופן אלמוני לחלוטין? האם ניתן לשרוד
בתור הלא נודע? ואפילו באיזו שנה נולד ונפטר אין הם יודעים, רק
בערך. האם סיפור חיים אין לו לאלמוני זה? האם צדיק לא היה?
ואולי בכלל היה פליט של החברה? ודאי היה לו, לאלמוני, שיער
חום, משורק ותמיד משוח לאחור. ואולי גם עישן, במקטרת, ובעצם
לא, אולי רק הייתה לו מקטרת, כזו שנועדה להדמות אותו לכל
האנשים שכן מעשנים. הייתכן והיו לו עיניים גדולות ועצובות
שחסרו להן כמה מאות אלפי דקות של תנומה קלה. יכול היה אלמוני
זה להיות גיבור, מנהיג מרד הפועלים שפרץ בזמנו באחד במאי. הוא
יכל להיות מנהיג צבאי דגול, אך במחשבה שנייה, אז היה נודע, לא
היה אלמוני. ניתן אם כן לחשוב כי אולי היה חייל בודד. מורד.
ודאי היה מאלה ששלחו לקרב חסרי כל. אלה שההסתדרות ניצלה. לבטח
היה עני וגר בדירה קטנה חסרת רהיטים וצבע לקיר. ואולי היה חסר
בית. כזה שרואים תמיד ליד פחי הזבל, שמתעלמים ממנו אנשי העסקים
שחוזרים הביתה עמוסי מחשבות. אלמוני זה יכול היה להיות אלף
ואחד דברים. הוא יכל להיות בכל הצבעים ומכל הסוגים. בכל הגדלים
וכל אחד מסוגי האנשים הקיימים. ואולי, ההגדרה הטובה ביותר היא
בעצם "אלמוני". אדם לא נודע, שניתן לדמיינו כאיש כל. אולי.