כנראה שנרדמתי כי שקמתי מהצלצול של הדלת כבר היה חושך מבעד
לתריסים.
קפצתי לפתע אחרי שהבנתי שיש באמת מישהו בדלת ואני לא חולמת.
בדרך לדלת הדלקתי את האור ושיפשתי את עניני שלא התרגלו לאור
הפתאומי שהופיע.
פתחתי את הדלת ודנה עמדה שם עם מבט מודאג.
"בר!!! מה קרה לך תגידי לי?!"
"לי? לא קרה לי כלום" אמרתי בקול קר וישנוני והלכתי למטבח
להכין לי קפה בעודי משאירה אותה עומדת בחוץ.
היא נכנסה וסגרה את הדלת מאחוריה "מה קרה לך אני כבר שלוש שעות
מנסה לתפוס אותך בפלאפון והוא סגור ובבית כל הזמן תפוס!"
הסתכלתי על הטלפון שהשפופרת שלו השתלשלה לרצפה "אה, אני נרדמתי
על הספה וכנראה העפתי אותו עם היד" אמרתי בנונשלנטיות גמורה.
הסתובבתי להכין לי קפה חזק שהייתי זקוקה לו מאוד באותו רגע.
-"ומה עם הפלאפון שלך? למה הוא סגור?" היא המשיכה באותו קול
תוקפני ודורש. היא דאגה לי אבל באותו רגע לא זה מה שחשבתי
עליו.
-"תגידי מי את חושבת שאת באה לפה וחוקרת אותי?!" הסתובבתי לפתע
אליה "בנאדם השניה קם משינה! עזבי אותי, קורה טוב?!" צעקתי
עליה והבהלתי אותה.
הסתובבתי בחזרה להכין את הקפה אבל לא הרגשתי טוב עם עצמי.
-"שמעי דנה אני מצטערת לא התכוונתי פשוט.." הסתובבתי אליה
בשנית ושמתי לב שהיא בוכה. רצתי אליה ושמתי את ידי על פניה
מנגבת את הדמעות האחדות שזלגו מעינייה.
-"דנו'ש?! מה קרה?" התרככתי בשניה שראיתי אותה במצב הזה "לא
התכוונתי לצעוק עליך! פשוט הייתי עצבנית.. איילה ואיך שהיא
דיברה ואז את לא עשית כלום ו.." עכשיו דנה כבר ממש בכתה. היא
חיבקה אותי חזק.
הובלתי אותה לספה. היא נפלה עליה ואני אחריה.
-"דנה מה קרה?" שאלתי בקול רך בעוד שאני מסתכלת לעיניים שלה
שהספיקו להאדים ולהתנפח. הן כנראה היו ככה גם כשהיא נכנסה
ופשוט לא שמתי לב לזה כי כעסתי עליה.
-"זאת איילה" היא אמרה בבכי.
-"כן, הבנתי את זה כשראיתי אותה אצלך בדירה היום בצהריים"
אמרתי בקול ציני כדי לנסות לעודד אותה אבל היא לא חייכה בכלל.
-"היא רוצה שנחזור להיות יחד. היא אומרת שאני צריכה להתגבר
ולהיות איתה"
לא הבנתי כלום. לא רק בגלל שהיא בכתה והיתה נסערת אלא גם בגלל
מה שהיא אמרה. "להתגבר על מה?"
-"על... על מה שגרם לי להיפרד ממנה מההתחלה" היא אמרה בקול
רועד. היא לא יכלה להסתכל עלי אפילו.
-"ומה זה?" היא שתקה. "דנה, אני רוצה לעזור לך, כואב לי לראות
אותך ככה אבל את לא נותנת לי. אני אף פעם לא שאלתי אותך על זה
כי לא רציתי להזכיר לך את זה אבל אני מאוד רוצה עכשיו לעזור
לך, כואב לי לראות אותך ככה! דנו'ש על מה את צריכה להתגבר?"
לפתע היא קמה וניגבה את הדמעות "אני לא יכולה להגיד לך, זה גם
לא רלוונטי עכשיו"
-"אז מה כן?" קמתי אחריה.
-"זה שהיא באה ככה פתאום ביום בהיר אחד! בר אני אוהבת אותה אבל
אני לא יכולה להתגבר על.. אותו דבר שאני צריכה להתגבר עליו."
היא נשמע מבולבלת מרגע לרגע "אני גם לא רוצה להתגבר על זה אבל
אני יודעת שזה משהו שאני צריכה לעשות אבל שלא יקרה."
לא הבנתי כלום ממה שהיא אמרה. היא שוב התחילה לבכות.
התישבנו שוב ודנה שמה את ראשה על הרגלים שלי.
-"את רוצה לחזור אליה?" שאלתי לבסוף
-"לא יודעת. בר אני אוהבת אותה אבל..." היא עצרה ומשכה באפה.
-"אבל מה? את אוהבת אותה לא? את רוצה להיות איתה לא? אז למה לא
להיות איתה?! זה עושה לך טוב נכון?
-"כן אבל.. אני לא יכולה, זה יהיה זיוף מצידי להיות איתה"
-"למה?" היא שתקה. "שוב בגלל אותו דבר שאת לא יכולה להתגבר
עליו?!" אמרתי לבסוף בקול רך.
שוב שקט. הבנתי שאני לוחצת עליה והחלטתי לעזוב את זה. אומנם
חשתי פגועה שאני חושפת בפניה תמיד הכל והיא נשארת אטומה אלי
אבל החלטתי להפסיק לשאול.
-"איפה היא עכשיו?" שאלתי לבסוף.
-"היא בבית מלון, היא פה באזור לצורך עסקים. היא נוסעת עוד 3
ימים ורוצה שאני אתן לה תשובה עד אז."
קפצתי במקומי "תשובה ב3 ימים? ומה אז? היא מצפה שתיסעי איתה או
משהו כזה?!"
-"למעשה כן" היא אמרה תוך כדי שהיא שוכבת עם הראש על רגלי
ובוהה באוויר "היא רוצה שאני אסע איתה ואתרחק מפה. שנתחיל חיים
חדשים"
-"אבל למה רחוק מפה?!" שאלתי בפליאה.
-"כי.." היא שוב שתקה. היא רצתה להמשיך לדבר אבל לא יכלה.
-"כן אני יודעת, את צריכה להתגבר על מה שזה לא יהיה" אמרתי
בקול מאוכזב.
התחלתי ללטף את שערה, את פניה, לנסות לעודד אותך, שתישן קצת אך
לפתע היא קמה בבת אחת.
-"בר אני מצטערת אני צריכה ללכת"
-"מה? אבל למה?"
-"כי.. כי אני צריכה לחזור הביתה!"
לא הבנתי מה קורה לה. דאגתי לה. -"אני לא רוצה שתנהגי ככה! את
כולך מטושטשת!"
-"אז אני אלך ברגל!"
-"דנה לא! תראי איך נראת את כולך בבלגן וזוהי הליכה של 20
דקות! אולי תשני אצלי בחדר, תנוחי, אחרי זה אני אסיע אותך
הביתה באוטו שלך."
-"אבל.."
-"בלי 'אבל', לכי, קישטה" אמרתי ועשיתי עם ידי תנועות לכיוון
החדר שינה שלי.
היא הסתכלה לי עמוק בעיניים לכמה שניות במבט מוזר שכזה וראיתי
שהיא שוב מתחילה לבכות. באתי לשם את ידי על לחיה אבל היא
הסתובבה ופנתה לעבר החדר שינה שלי.
לאחר מכן ראיתי אותה רק אחרי 5 שעות כשהיא העירה אותי והשמש
כבר בצבצה בין התריסים בסלון.