בגן, אמרה לנו הגננת:
"לא יפה לשמור סודות בחברה"
אז, כולם סיפרו סודות
...חוץ ממני.
הגענו לבית ספר
והמורה אמרה:
"...בלי סודות..."
ולימדה אותנו את האותיות.
אבל, לי, היו המון סודות...
היה לי סוד קטן - שאמא צועקת על אבא
והיה לי סוד - שאבא מרביץ חזק לאמא
והיה לי סוד יותר גדול - שאבא מסתובב בבית
בלי תחתונים. ( וממש התביישתי...)
והיה לי סוד יותר גדול אפילו -
ששש...ששכן שלי נוגע לי בפיפי...
והסוד הכי גדול שהיה לי,
ששש...כשהייתי קטנה, אני, כן אני
מנשקת לו את הבולבול...
ונזל עלי משהו לבן כזה.
אבל באמת לא רציתי.
ולסוד המיוחד הזה
היה משקל של אבן ענקית על הלב
וטעם מר - מלוח של הנוזל הלבן
והרגשה מפחידה של החור השחור...
...ואני באמת לא מבינה...
מבוגרים אמרו לי "...בלי סודות..."
ומבוגרים אחרים אמרו לי "תשמרי בסוד"
(והיה להם מבט סודי כזה...)
והייתי באמת מבולבלת.
עברו כבר חמישים שנה
ואני, כבר סבתא
ואני כותבת
ואני נושמת
ואני מחייכת...
השלתי זה עתה את הסוד האחרון. |
