למד לחלל כרועה
המצעיד עדרים
אל פי באר
למד מאיש הנושא שה
כושל ופועה
אל אימו רחל

הייה קל רגלים
הן הנושאות
את הנפש
והעיניים אל ההרים
היודעות משעולים
ויושבי אוהלים

ראה
נערה
עדרי בני ביתה
ואוהלה
צחוקה
וחיוכה
וסודה
לך לך
מהלך בארץ
פזורת ערש
תום נעורים
גם אם מתפזרים
העדרים

אל תבוא בך בעתה
ולא בהלה
אל תקבצם
במהרה
הנח לעדרים
הם מגודרים בעמקים

ראה את הטללים
הצונחים בבקרים
כיצד נופלים
ובאים בתלתלים
הייה נער יושב
עם נערתך
נושק למרחבים
והיא מחליקה קפלים
ומסירה עלים משערה
כי נפלאה
אהבת עלם ועלמה

הארץ ואדמתה
וראשית הדברים
מונחים ושוחקים
בעין שיבולת הקמה
שם מקומך בקומך
בלילות
ומקומה מעטפות לופתות
חום טופפות בנפשות
מלופפות

אל תקרב
לשדות הבר
מקול המיית נחלים
ומי מבחנים רחק

כי שם היו חונים
נבחנים
הלוחמים
אל תחשוב על גדעונים
שכח את הגבעונים
אל  תחשוב על שמש
בגבעון
אל תעמוד
דום
בעמק אילון

שם הירח
בכה בחלום
נערים ושלף
את פניו המצולקים
שפגעו בו דורות
אבני קלע
והזמן בו צלף
וחלף

צעד מהוסס
אל אדוות המים

חפון בכפות הידיים
אל תיפול אפיים
כמלקקים

כמעשי הלוגמים
בשפתיים;
הגיבורים
הם היו למתים
הלכו
מבית אביהם
מזרועות אימם
מכפרם
מנערתם
מצחוקם
ולא נותר בהם
אחד השב
תמים יושב
אוהלים


לגום מכפות הידיים
שוב ושוב
ותגורש רך לבב
מרושש מגבורות
אל בית אביך ואימך
שם תבורך
השב להלך במשעולים
העולים לראש הכפרים

מה יפו הזוכרים
את העדרים
רכי לבב
גם אם פוחזים

הם אוחזים חיים
רואים דולים
מים מהבאר

זכור;
כפר אל ראש ההר
אפשר להעתיק
באר תשאר היכן שתחפר
לשם באים העדרים
שם צוחקות הנערות
ואוושת הרוח
נמהלת בקולות
הזמן ככבשים
המתקבצים
ופועים
ונערה רועה בהם
מחללת סימנים
מוסכמים
בצלילים
ולך השב לרעות
לראות
פנים