בשתיקה אני שוכח כל מה שנכנס אל תוך ליבי,
את הצלחת ללא קושי להוציא את מפרצי נשמתי,
סחבת אותם אלייך בלחישה,
עטפת אותם אלייך בנגיעה.

איך את עושה את זה?
מה חבוי בתוך-תוכך,
עם השתיקות שלך,
והצחוק שלך,
כל הפעמים שבכיתי,
כל הפעמים שרציתי-
איתך לברוח,
בתוכי לצרוח-
מאהבה.

כל הרגעים,
כל המילים,
כל הדמעות,
כל השירים,
כל הימים-
נעלמו בנשימה,
בדמעה אחת בודדת על עיני,
בשתיקה אחת בודדת בזכרוני.

את הצלחת להוריד אותי לברכיי,
לגרום לי לחזור אל חיי,
הכל קרה כבר ונשכח,
הכל קרס בי ונמאס.
נורא קשה הכל לומר לך,
רק רציתי שתדעי,
זה מה שנשאר בי,
הכל חרוט בתוך ראשי,
התמונה, השיר, הזיכרון,
עכשיו הכל מתוך דימיון.