[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליאורי ברקאי
/
למה התאבדתי

כמו בכל יום,אתעורר בזריחה.
השמש שתאיר על שכניי, לא תאיר עליי.
ריחו  של הטל, לא יגע באפי.
וצחוק נטול פחדים של ילדים לא יצלצל באוזניי.

אני אביט לצדי, ולא אראה שם אותך.
אדמיין לעצמי, את חיבוקך.
שוב אהיה עצובה, אכולת בדידות.
ובתוכי  שוב אשמע, את הקולות השחורים
שמאיימים להשמיד את מה שנשאר בי.

כמו בכל יום, אירדם במיטה, בשעת השקיעה.
הירח יציץ מבין ההרים הרחוקים,
ונצנוץ הכוכבים  לא יגע בעיניי.
שתיקה של רוחות סוערות
תלטף אותי, אך צליליה הכובשים
לא יחדרו אל אוזניי.

חוץ ממך וממני לא נותר דבר בעולמי,
אויבים רבים לאהבה,
וגם אתה אויב שלה.
אז הלכת לי ככה, בלי מילה ובלי פרידה.

דמעותיי  הזולגות יחממו את עור פניי,
וכמו חומצה יצרבו את נפשי.
לא יישארו לי  סיבות לצחוק,
ולא יישארו לי תקוות לחיות.

עכשיו, השמש מאירה על צהריי היום,
איש ואישה עם ילד קטן מטיילים לי מול החלון,
קול צחוקם הרם  יעמעם את קול הירייה
ואושרם נישא עם הרוח,
אבל הרוח לא חודרת
אל גווית גופי...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הדרך אל האהבה
רצופה בזיונים


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/5/03 8:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאורי ברקאי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה