עיצרי לאן את הולכת

מה אמרתי, מה את מרגישה, בואי נדבר על זה
אהה, בגלל שאמרתי שמרגיש כפסנתרן שהתחתן עם חרשת
זה לא מעליב, האמת לא מעליבה, את רוצה שלא אשתף

חכי רגע מה את אורזת
עוד לא הבנת שכל המשמעות טמונה בשורה התחתונה
עוד לא למדת ששם נמצא האור בקצה המנהרה

מה את עושה את הפרצוף הזה עם השפתיים שזזות כך מעצמן
תבכי כבר אז אוכל לנחם אותך כמו שתמיד מתפייסים
תבכי כבר שאוכל לוותר לך ולהרגיש ששוב צודק אבל את חלשה

למה את לא מדברת אלי
עזבי את הרגשות האלה בואי למילים
איש קשה את ממלמלת, מחייך חיוך גאה
מרוצה מחלוקת הקשב

בן זוג נורמלי את מבקשת, כל כך משעמם
כמה נמוך את מוכנה לרדת בשביל מבט מחמיא
או פירגון מילולי כזה של יום חולין
תראי אותך, אני פורס עולמות לטרפזים
ואת מסדרת מיזוודה של סריגים לפי גוונים

מה את סוגרת את הדלת
אני פה מחליט, אני הקטר והשמש והרוח
עכשיו את הולכת ואני מביט
עינייה יפות, מביעות, מרתקות

שתתבייש לה, עושה אדים על החלון אפי מעוך
אלימות מילותית שמלימות שמילולית
עוד תשובי על ארבע לחסות בצילו של עץ התות
נעלמת בדלת המונית
עכשיו את היא ואני נסיך בשלולית. נשיקה ?