ציפורניה חלקות ומבריקות, כדורשות מבט. אותו מבט המהפנט את
המביט לעולם אחר, של תחושה יחידה. אם תמשיך מבטך מציפורניה
תגלה אצבעות, קצרות אומנם, נסגרות לאגרוף ברגע של רגש ומלטפות
את עור הפנים. מחליקות לתוך שערה.

שערה ארוך, לא יותר מהצפוי, גולש לו במדרונות כתפיה לעבר מישור
גבה. בתוכו קלועות צמות אחדות, בוהקות בבהירותן. אני יודע
בוודאות כי זה בלונד טבעי. כמה נהנה אני להעביר את אצבעותיי על
גבה, מחפש סימני דרך במסע הארוך לעכוזה, מצמיד אותה אליי, גופה
מחמם את בטני, רגלה מלטפת את רגלי.

זמן אותו חייב להעביר כל זוג מאוהב. זהו חלק מהאהבה, החלק
המלוכלך. קונדומים, דיאפרגמות וקוטלי זרע. אבל אני לא מדבר על
אלה. ברגע של תשוקה פקח את עינייך. פקחתי אני את שלי
וראיתי...
פניה החמודות נמלאו בנמשים, בהירים אך ברורים לעין הבוחנת
ממרחק נשיקה. אפה הזדקר למלוא עוצמתו. אותה גבעה שכה נהנה אני
לחקור. אך האמצעים לחקירה השתנו, כך גם התוצאות. את גבה לא
בחנתי, יהיה זה בלתי הולם. אך יכולתי להרגיש: הבליטות, השרירים
התפוסים, אלה שלא ישתחררו לעולם. שדה מוקשים לטייל באצבע
זהירה.

רגע השיא. היא מתנשאת מעלי במלוא העוצמה. העוצמה שזורמת דרך
עכוזה גדל המידות וירכיה הרכים. אני מסתכל כלא מאמין. האם זו
האישה אותה אוהב?

נרדמת לצידי באנחה קלה. ידי מלטפת את שערה, מצמידה את גופה
לגופי.
זו האישה אותה אוהב. היפה בעולם.