הכנסתי את שלושת הדיסקים  של אניגמה למערכת שלי ושמתי אותם על
ניגון ללא הפסקה. נעמדתי מולו ובעדינות הזזתי את גופי לקצב
המוזיקה. רקדתי ורקדתי עד ששכחתי את הכל- שכחתי מי אני, מה
אני, איפה אני, מה אני עושה ולמי.

הורדתי לאט את החולצה שלי, ממשיכה לרקוד בעדינות, לא מודעת למה
שאני עושה, מרגישה כאילו אני במקום אחר, כמו שוכחת מה הולך
לקרות אחר כך.

לאט הורדתי את החזייה שלי, מודעת לעובדה שהוא מגורה עד כאב,
פותחת לאט את הכפתור העליון של הג'ינס השחור ואז את שאר
הכפתורים, רוקדת עדיין, מנמיכה את המכנסיים עוד ועוד, עד
לרגליים, בלי להתכופף.

אני יוצאת מהמכנסיים וממשיכה לרקוד לפניו, גופי הילדותי כלשהו
בתחתונים בלבד, רוקדת, מסתובבת, מזיזה את כל כולי לקצב
המוזיקה. אני בטראנס, ידעתי. אין כל דרך שאוכל להפסיק. לאט
שלחתי את ידי למטה והורדתי את התחתונים שלי עד לנקודה שהם
החליקו לבד למטה ויצאתי מתוכם.

עכשיו הייתי לגמרי ערומה, אבל לא מודעת לזה. כל מה שידעתי הוא
שאני רוקדת לפני הבן אדם היחיד שאי פעם הרגשתי נוח לידו. הוא
כל כך יפה כשהוא מביט בי כך, בחוסר אונים מושלם, חשבתי. הוא
היה כל כך יפה.

הוא קם ונעמד מולי, מתחיל לרקוד גם הוא. הוא התפשט מולי ואני
רק צפיתי בו, מוקסמת מגופו הילדותי ומושך. אחר כך הוא חיבק
אותי והתנשקנו והרגשתי עד כמה הוא מגורה. צדקתי. מגורה עד
כאב.

הושבתי אותו כשגבו  אל הקיר, מנשקת אותו, את כל פניו. שמתי את
ידיו על מותניי והוא החזיק בי חזק. התקרבתי אליו על ברכיי ולאט
התיישבתי עליו, מכניסה אותו אל תוכי. הכאב שחשתי היה עמום, כי
עדיין לא יצאתי מהטראנס.

התחלתי לקום ולשבת שוב ושוב, מודעת לקולות ההנאה הבוקעים
מגרוני, כמו מגרונו. לולא התחושה המדהימה שחשתי, הייתי נזכרת
מסיטואציה בה חשבתי על הסיטואציה הזו, לפני כשש שנים, כשרכבתי
על סוס באותה צורה.

הרגשות הציפו אותי. יצאתי מהטראנס, ידעתי. התחלתי לנשק אותו,
שמה את לשוני בפיו ומרגישה את לשונו מטיילת לה בתוך פי. הנשיקה
רק הגבירה את עצמת התשוקה והתחלתי לזוז יותר ויותר מהר. התענוג
שהיה עצור בי גרם לי כמעט לצעוק מתענוג. עוד קצת, ידעתי.

המשכתי לזוז קצב הולך וגובר ובשלב כלשהו הוא התחיל לגמור
בתוכי, בצעקות של כמעט כאב. בשניה הראשונה שהרגשתי את זה, כל
גופי החל רועד והרגשתי כאילו אני שוכבת כשרגליי פתוחות מתחת
למפלי הניאגרה. צעקתי גם אני.
זה לא כאב, אבל היה דומה לכאב. לא יכולתי יותר, אבל רציתי עוד.
המשכתי לזוז, מודה לאל שעכשיו אמצע הלילה ואנחנו לבד בבית שלי.
הצעקות שלנו מתחזקות עם כל שניה שעוברת, עם כל מכה שהוא גומר
בתוכי ואנחנו שנינו רועדים.

אחרי המון זמן נגמרו המכות והצעקות ונשארנו באותה תנוחה, לא
זזים, רק מחובקים, מתנשקים, לוחשים מילות אהבה אחד באוזניי
השניה. אהבתי אותו לא רק בגלל כל מה שהוא ולא רק בגלל איך שהוא
נראה, אלא בגלל שני האחרונים בתוספת העובדה שהוא חיכה לי.

רציתי עוד וראיתי שגם הוא. השכבתי אותו על המיטה והתיישבתי
עליו, מכניסה אותו לתוכי. התחלתי לזוז קדימה ואחורה, במעגלים
אין- סופיים של תענוג. בהתחלה בעדינות, אחר כך יותר ויותר חזק.
כך גם האנחות שבקעו מגרונותינו.

בשלב מסוים הוא השכיב אותי על המיטה ונשכב עלי, דוחף אותי
קדימה אל משענת המיטה עם כל פעם שהכניס עצמו פנימה יותר ויותר
והחליק בעדינות של נחש החוצה. עוד פעם הוא גמר ואני אתו,
צורחים מתענוג.

כך הלילה עבר וכשהאיר הבוקר הלכנו לישון ערומים לגמרי, מחובקים
ומאוהבים ומודים לאל על לילה של תשוקה בלתי נגמרת שסוף סוף באה
על סיפוקה בשמונה פיצוצים אדירים.