|
כל יום ממש לפני השקיעה
לתוך עולם החלומות והדממה
רגע אחד לפי שאני נרדם
אני רואה אותך מחייכת
עומדת בין עצי השלכת
אומרת שאני הכי טוב בעולם
ואז נפתח שער לעולם החלומות
של פרחים מלאכים ופיות
שבו אני אתך בכל שניה
את ממלאת את החלל שבי
אני נותן את כל לבי
אך לאט לאט דועכת הלהבה
פזמון:
יש תמונות שנשארות בראש לנצח
שאף פעם לא שוקעות
שלא כמו באלבומים
שבהם יש רק רגעים יפים
התמונות הללו גם כואבות
ונטמנות ביומן הלב כפצע
את עומדת שם לבד
ואני כל כך רוצה לתת לך יד
להיבלע שוב בתוך שערך
לפני רגע אמרתי שזה נגמר
שכמה שלא רצינו זה נשבר
ומשהו בבטן החל להתהפך
ואני יושב אתך בחדר
שותק ומסתכל לכל עבר
מחפש מוצא מהתמונה הזו
רוצה להסביר גם לעצמי שהיא נעלמה
ושהפחד מהבדידות אינו סיבה
להישאר יחד עוד
פזמון:
יש תמונות שנשארות בראש לנצח
שאף פעם לא שוקעות
ולא כמו באלבומים
שבהם יש רק רגעים יפים
התמונות הללו הן גם כואבות
ונטמנות ביומן הלב כפצע
יוצא בפעם האחרונה מביתך
מבולבל עם כאב והקלה
אין יותר צורך להעמיד פנים
זוג עובר לידי והלב נצבט
ואני מבין שאני שוב לבד
ושאת לא נמצאת יותר לידי
|
|
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.