נשענים על חיפושית שנת שישים ושמונה
שעברה הרבה יותר דרכים מאתנו
את שואלת אך אני לא עונה
רק עומד ומביט במראה בנו

עלים מעטרים את ראשך
פרחים צהובים מכסים את השביל
לא מצליחים לבלוע את ריחך
מרחוק שומע נגינה של חליל

פזמון:
לרקוד אתך כל הלילה
במחול ארוך של תשוקה
לשיר אותך כל היום
את מנגינה שבלב נדבקה

חולצות שלי ושלך על הרצפה
קרן אור מנסה דרך תריס להיכנס
מחובקים צמודים לעבר הזריחה
זה בזו פשוט להתמוסס

השעון מצלצל וחיוך על פניך עולה
בלחייך נולדות שוב שתי גומות
שהבטחתי שלא אתן להן להתמלא
בדמעות, לא אתן לך לבכות

פזמון...

זו את שלי נתנה את הקצב
שהיה חסר בשיר חיי
ליצירת דואט ללא עצב
לרקוד אתך כל ימי

גומע את שמך בכל לחישה
ואת אומרת שזה אף פעם לא יגמר
שאנו הולכים בשביל המלוכה
נשענים על חיפושית שנת שישים ושמונה