שוב לילה. ואני חושב עליך. יפה כל כך, ואחרת. את לא צוחקת
הרבה, אבל בעצם מה אני יודע, אני רק מחליף איתך מבטים במסדרון
ולא יותר. ושוב אני רואה אותנו ביחד. שלווים כל כך. הכל פשוט.
אבל אני רק מסתכל קפוא ולא מוציא מילה. כשאני רואה אותך אני
מרחם עלי שאני לא איתך וכשאני לבד אני בכלל מוצא שפל חדש
באדמה. היום קפצה האקסית להחזיר דברים, "למה אתה לא מתקשר?",
"בוא נדבר!", "עברה שנה, כל כך מהר!". אבל אני , אני מסתכל
מסביב ומחפש הסחה כי כל הזכרונות מתערבבים, רואים לה על הפנים.
ופעם הייתה יותר יפה, אפילו שדיה קטנו ונראה שאבד מה שהיה.
וחושב עליך מתי יבוא האומץ לדבר, כי כבר שנה אני מחפש אהבה
ואובדת התקווה. "ליבי נשרף בלהבה" חבל שצדק, ואולי רק שיאבדו
הסיכויים אני אבוא אליך ונכיר ונצחק ונלך אלי. לפחות בחלומות
את תמיד שלי.
לאונרד ולך |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.