היא הוזמנה לאירוע מיוחד
מעט מאוד אנשים הכירוה שם
אך בכל זאת הרגישה בטוחה.
היא התהלכה ביניהם
והרגישה את מבטיהם;
כולם התעניינו במיוחדת
ואף ניגשו ושאלו למי שייכת.
כשחשה בזה שאלה עצמה:
הכיצד הם התלהבו ורק לא מי שרצתה.
היא שבה לביתה ולהפתעתה גילתה
שדווקא הוא ממתין לשובה.
הרבצתי חיוך ואף הוספתי שריקה
וללא היסוס עלי היא זינקה,
מבטנו מן הסתם הצטלבו במהרה
ואז ראיתיה קופאת על מקומה,
ניסתה להשתלט על תחושתה;
לא להיראות כטרף קל להשגה,
או שמא מסיבות של מבוכה.
ישבה ושתקה, האזינה בשקיקה
לכל מילה אשר מפי יצאה
עד ששקעה החמה - קץ הפגישה,
ונעלמתי מעיניה בצל החשיכה
ביודעי שכל מילת פיתוי אצלה נקלטה.
לא חלפה שעה קלה
והיא אמנם התקשרה ואמרה:
"שמת לב שהייתי נבוכה?-
האם חושב הנך שזה בגלל חיוכך
או שמא זה סימן המסתי ממילתך?"
השבתיה: "מה חשוב? העיקר שהנך מזומנה".
21/05/03 © |
