שלוש שעות נסיעה לתל-חי
אין אף אחד מאחוריי
אין לי מזגן, החלון פתוח
השיער שלי מתנפנף ברוח.
נכנסים למכללה אחרי התבלבלות
(איזה בוצ'ה אחת אמרה שעשינו טעות)
תמר בראיון ואני משעוממת
חם לי כמו בגיהנום אז אני לא נרדמת.
מחפשת ת'קולנוע ומוצאת חצי חדר -
מישהו זורק עלי אבנים וזה לא בסדר(!)
כבר שתיים בצהריים ותמר עדיין שם
אני חושבת שלא היה לי כה חם מעולם.
תוהה אם להתפשט בדרכי לברזייה
החיים יהיו יפים כשאשאר בחזייה
נשכבת על הדשא שמלא בנמלים
מגעיל לי כל-כך שאין לי מילים.
רק שתיים ועשרה והזמן לא זז
אלוהים, אני חושבת, איזה יום מבוזבז!
השמש לא רוצה ללכת וישנתי רק שעה
אני מנסה להסביר לה שהיא טועה -
היום אמור להיות חורף ויש בעצם שרב
(קרטיב יבוא לי ממש טוב עכשיו)
בשלוש תמר יוצאת סוף-סוף, תודה לאל
אני עוד מחפשת פינות שונות של צל
היא רוצה לצאת החוצה בחום ההורג
ולמי יש כח בכלל לראות את האריה השואג?

-----

חזרה לחיפה להחזיר את תמר
החום הנוראי הזה ממש לא נגמר.
מורידה אותה בבית וממשיכה לשלי
כל הנסיעה הזאת לא בשבילי
המזגן לא פועל, אני שמה קסטה
נשבעת לכם - אני עוד רגע מתה
ארבעים וחמש דקות ואני בשפיים
מתפללת לגשם או לפחות לעננים.
מגיעה הבייתה ופותחת מזגן
נשבעת שיותר אני לא זזה מכאן.
חושבת לעצמי בעוד החום חוגג -
איך שקלתי בכלל ללכת לאריה השואג?





נכתב ביום הכי חם בשנה. (בינתיים)