מחפשת שוגג
אחר שיר להמתיק בו את ימיי,
אחד אשר אוכל לנצור בו את רוח הנעורים
הנושבת בחוזק אל כנג עיניי.
זוהיא רוח הנעורים הארץ ישראלית
אשר לפתע נקטעת במרץ נושבה,
אל אותם המתים
ואל אותם החיים
שנפשם שחכה אותם מיזמן.
היכן שוכנות אותן המילים
אשר יבנו לי את ארמון נעוריי,
ויקשטוהו סירטי תום ואושר?
היכן אותן שורות שינטעו לי שיחי
ורדים שילבלבו בסומק לחיי נערה
וימלאו ראותיי באהבות בתוליות?
איה אותם שירי חן ויופי
שישזרו לי את כתר נעוריי?
ראשי כואב ומדמם הוא
מזרי קוצים שהונחו
אחר שירי קינה רבים על
נעורים שוכבים על ערש דווי. |
