משתתפים: שר ההגנה, ראש איחוד הצבאות, מזכירה, הבת של ראש
הממשלה.

מקום: חדר באחד ממשרדי הביטחון.






ראש איחוד הצבאות: רבותיי.

השאר: המשך.

ראש איחוד הצבאות: ובכן. אני רוצה לדווח, ליתר דיוק, שמח
ומדווח כי צבאותינו כבר מזמן כבשו את מה שהיו צריכים לכבוש
מזמן. ובזה הרגע אשתי הודיעה לי כי היא כורעת ללדת ועליי לסור
מיד ולאלתר לבית החולים המחוזי.

השאר: נו, תישאר עוד קצת, כפרה.

ראש איחוד הצבאות: טוב, גיבורתיי, קרסתי תחת טיעוניכם, אמשיך
ולהוסיף ולדווח על פעילות הצבא.

שר ההגנה: ומה אתה מעריך את מחיר המחיר?

ראש איחוד הצבאות: מה כוונתך?

שר ההגנה: אני חושב שהינך יודע בדיוק לכוונתי. אינני מתכוון
לשאול את מחיר המלחמה...

ראש איחוד הצבאות: מלחמות. אנו נלחמים בכמה חזיתות.

שר ההגנה: את מחיר המלחמות, את מחיר ההוצאה הכספית, מחיר חיי
אדם, כי הרי שום כסף לא שווה חיי אדם ושום כסף לא שווה הוצאה
כספית, אך למחיר חייב להיות בוודאי מחיר, אז זוהי שאלתי.

ראש איחוד הצבאות: על פי המומחית לעניין הוצאות כספים, תשלומים
ומנהל, מדובר בסכום לא מבוטל לעומת ההוצאות הרבות.

מזכירה: מה לרשום בדיוק בפרוטוקול?

ראש איחוד הצבאות: רשמי כי אין מחיר לחיי אדם.

הבת של: אני רוצה לומר גם משהו בעניין המחיר. פקידי משרד
המטבעות משכללים במחיר חיי אדם את האינפלציה הגבוהה וגם את,
מחיר היבוא הנמוך, אך, מומחי הצבא, משכללים רק את מחיר
החיילים, שהרי רובם קצוצי-איבר, מה שלא מאפשר אומדן מדויק של
מחיר המלחמה.

שר ההגנה: שאלתי למחיר המחיר.

ראש איחוד הצבאות: אענה כך כאשר לראשונה צבאותינו עברו, חתכו
ופלשו את קו הגבול, הקו המפריד בינינו ולביניהם, הייתי אני,
עבדכם הנאמן, ישן. כן. ישן. לכאורה בוודאי ולמעשה אני אושמץ
בעיתוני התקשורת, על לכאורה התרשלות, חוסר אכפתיות וחוסר
רצינות, אך למעשה מדובר באקט של בטחון מוחלט בעליונותנו ועידוד
לכוחותינו הלוחמים בשטח: אין לכם מה לדאוג, ראו, אפילו אני ראש
איחוד הצבאות ישן בשקט. האמת היא, למען הפרוטוקול שלא ישנתי,
אם כי כססתי את ציפורניי והייתי מסומם בכדורים, אך טוב אם
יתפרסם כי ישנתי. אין גבול למה שאעשה עבור חיילנו ומדינתנו,
אפילו לשקר אני מוכן.

השאר וגם ראש איחוד הצבאות: כל הכבוד.

שר ההגנה: אני לכשעצמי, אין טעם שאכביר במילים על פעילותיי בעת
התקיפה, אני הרי כלל שאיני קשור לעניין וחוץ מזה שאני גם בנוסף
להיותי שר בכיר גם אדם פרטי. החל משעה שש בערב אני אדם פרטי,
אז אנא, אל תלחיצוני למסור פרטים, בבקשה.

ראש איחוד הצבאות: הינך חייב למסור פרטים או שתוצא להורג לפי
צו שר ההגנה "אי שיתוף פעולה עם רשיות הצבא".

שר ההגנה: אינני מסרב בכל אמת מוסר אשר קיימת בגופי לקבל הוראת
בניגוד למוסר היהודי והאנושי. וכי הנני מעדיף שפה תהא מקום
קבורתי מאשר מקום קבורת הדמוקרטיה.

ראש איחוד הצבאות: תירגע, אחי, צוחקים.

הבת של: לא הבנתי את הבדיחה.

ראש איחוד הצבאות: מה הפלא, את מטומטמת כמו אביך, ואת אישה, בך
באמת הייתי יורה.

(ראש איחוד הצבאות יורה בבת של ומפספס)

שר ההגנה: טיפש, אם אויבנו ישמעו שאתה, ראש איחוד הצבאות,
מפספס מטרה, ועוד אישה שמנה, מה יחשבו עלינו?

ראש איחוד הצבאות: תירגע, מי יודע שיריתי ופספסתי?

שר ההגנה: הבת של יודעת.

ראש איחוד הצבאות: תירגע, הבת של יודעת כמה יזיק הפרסום למאמץ
המלחמתי, אין סיבה לחשוש כי תעשה פעולה אנטי פטריוטית זו וחוץ
מזה אולי בפעם השנייה אצליח להרוג אותה.

שר ההגנה: גם המזכירה יודעת, זה נרשם בפרוטוקול, נכון?

מזכירה: כן, הכל נרשם.

ראש איחוד הצבאות: טוב, אז נשמיד את הפרוטוקול.

שר ההגנה: אבל המזכירה עדיין תדע, צריך להרוג אותה.

ראש איחוד הצבאות: אבל היא חפה מפשע. אינני יכול להרוג חפים
מפשע.

שר ההגנה: אידיוט. גם פושעים אינך יכול להרוג.

(ראש איחוד הצבאות יורה בשר ההגנה ומפספס.)

שר ההגנה: ומה אני, לא חף מפשע?

ראש איחוד הצבאות: צודק... מממ... טוב אז אני מניח שכבר נשבר
כלל. מותר כבר להרוג חפים מפשע.

(ראש איחוד הצבאות יורה במזכירה ומפספס.)

ראש איחוד הצבאות: אנחנו לא מצליחים לחסל את הטרור, מה יהיה
עלינו?

שר ההגנה: יש לבצע מיידית הערכת מצד מחודשת ולהסיג חזרה את כל
הכוחות.

הבת של: לא! אינני מוכנה שכמה אזרחים, שנהרגים, יכתיבו לנו
מדיניות, קורה, ואנחנו משתדלים להימנע, אבל לפעמים אין ברירה.

(הבת של לוקחת את הנשק ויורה בעצמה)

שר ההגנה: לא! למה לא הרגת קודם את המזכירה, עכשיו כולם יידעו
מה באמת קרה פה.