אשל הדס עמיר / שיגרת יגון |
דמעות אבל ביום רגיל
הזמן ממשיך מבלי שאוכל לו
והזרימה שבי
מטביעה רגעים חלשים
פרצופי מאוס
עיניי כבויות
העיניים שרואות לפעמים
זמן רב עבר מגשמי ברכה נקיים
מסדרון חנוק פסיעות
אמת לא אמת
זה אני שמסתגר בתוך אבלי
מתבוסס בי
באבק החורבן
עוד תחושה
עוד קורבן
זאת הלחישה שחורקת בי
לוחשת בעצמות
הדקירה שחורצת
מקומי השפל
זמן לא ממתין לי
עד לאבלי שיסתיים
הכלל מסתכל
מקפל רחמיו
רחמי פרוסים בי הלאה
אין עוד קץ ליגוני
עטוף וילון שקוף חונק של יחד
אני איתי
אני עצמי
יחד לתחתית אחת
יחד לעוד יום כבוי בזמן רגיל
נמאס לי לבכות מבפנים
כולי שטוף וקולות זועקים
ממתין לגשמי הברכה
אלה שיעבירו בי
שימסרו את כולי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|