הבכי ואני,
שנינו רטובים ,
הוא - כשאני בוכה ,
ואני .

לא תמיד כשאומרים שכואב ,
זה סימן שהוא רטוב ,
אבל שכואב ,אני .

בהכרח ,שכותבים על כאב ,
אני ,
אבל כשכותבים כדי שהוא ירטב ,
לא תמיד הוא אני ,אלא מרדני .

הבכי מכה שבעתיים בדרך כלל בין חצות לשתיים ,
אבל אני ,כשהוא מרדני ,נוטה להאמין ללב העדין .

כתיבה על הבכי ,אין דבר יותר מאחד ,
הוא אוהב כשאני כותב ,
לתת את הכל ולהרגיש כל יכול .

רטיבות היא דבר זמני .
כמו בכל קינה נאמנה ,
יש מקום לעוד בכי גדול ,
שירטיב את הכל ,
אך יתייבש בחול .

כשאני רוצה ,
הוא מתרצה ,
וכשאני רוצה שהוא יבכה ,
הוא - אני .