או:
מגמות משתנות במוזיקה היהודית בשנים האחרונות כפרספקטיבה על
נוער דתי -לאומי.

המוזיקה היהודית המערבית זו המכונה " חסידית" לא הייתה מוזיקה
מקורית מעולם. פרט לסוג מסוים של ניגונים אצל הכליזמרים היא
תמיד הייתה חשופה להשפעות מסביב ולעיתים הייתה מעין "גיור" של
המוזיקה שמסביב , לדוגמה חלק גדול מניגוני החסידים הם מנגינות
רועים פולניות, אוקראיניות ושאר עמים שבהם ישבו היהודים. מגמה
זו- שבה היצירה היהודית היא התאמה של מוזיקה אחרת או שימוש
בכלים שנתנה לנו המוזיקה האחרת, הפכה כמעט לדבר היחיד במוזיקה
היהודית של כמה העשורים האחרונים. מטרת מאמר זה הוא לסקור את
השינוי העקרוני שעברה המוזיקה היהודית בכמה השנים האחרונות
ולדון בו  כמראה לתמורות בחברה הדתית לאומית ובעיקר בנוער
שלה.

עד לא מזמן התרגלנו שמוזיקה חסידית ( פרט לכמה משוגעים שעדיין
שמעו את ר' שלמה קרליבך) מורכבת בעיקר מסינתיסייזר בתוספת כלי
נשיפה אחד או שניים , תופים ( לא תמיד) ולעיתים גיטרה חשמלית
שניסרה לה ברקע. אצל המפיקים היותר מכובדים, היה הגיוון הכלי
גדול יותר אבל עדיין את הטון העיקרי נתנו אותם כלים. מבחינה
מוזיקלית המוזיקה שהוגדרה חסידית הייתה פופ קליל מאד שהצטיין
בעיקר בלחנים פשטניים ובפסוק אחד או שניים כטקסט שחזר על  עצמו
מספר פעמים לא מוגבל. לא פלא שכאשר עיתונאי חילוני רצה להחמיא
למרדכי בן דוד (ורדיגר) בשנת 93 הוא כינה אותו " המייקל ג'קסון
של החרדים" הרי כמו ג'קסון גם ורדיגר היה זמר פופ ומושא להערצה
של צעירים. רק מה? הטקסטים שלו היו קצת שונים. גישה זו של
"הבדל בטקסט בלבד" לא הייתה  זרה למוזיקה היהודי מעולם , כפי
שנכתב כבר קודם גם הבסיס- אותם ניגוני חסידים לא היו אלא
מארשים סוערים, וולסים שקטים, או סתם ניגוני רועים .  רובם של
הניגונים לא היו ממש מועתקים - כל חצר מכובדת החזיקה מלחין
משלה, מוזיקאי מכובד ( בד"כ גם בעל ידע מוזיקלי אמיתי) שהיה
אחראי לניגונים חדשים מידי זמן מה , אבל המלחינים היו מושפעים
ממה שסביבם. החסידים ראו בכך דווקא מעלה  מעין " קידוש הטמא"
והם גם הרבו לשבח את המוזיקה ככלי דתי , ידועה אמרתו של הבעש"ט
"היכל הנגינה גבוה מכל ההיכלות". ואם ניגון ללא מילים  יכול
לרומם את הנפש , מאי שנא מי המלחין?

קיצורו של עניין המוזיקה שנחשבה " חסידית" - המוזיקה שראוי
לבן תורה לשמוע הייתה מוזיקת פופ קלילה , ישנה בציבור הרחב
תפישה שמוזיקת הפופ מעניקה חוויה רגשית או רוחנית פחותה מסוגי
מוזיקה אחרים. אבל כיוון שזו הייתה המוזיקה אותה הכירו כמוזיקה
" של העולם" זו הייתה המוזיקה בה בחרו כמודל לחיקוי. אולם
בשנים האחרונות התפתח תהליך מעניין , משום מה הוא התחיל דווקא
לאחר מותו של מי שכיום משמש כאחד הסמנים העיקריים של המהפך
המוזיקלי- ר' שלמה קרילבך ז"ל. דווקא לאחר מותו הפכה המוזיקה
שלו ליותר ויותר פופולרית בקרב הנוער הדתי -לאומי. ולא רק
המוזיקה שלו גם דברים נלווים אליו [ הוא היה  בעל ידע  בחסידות
ונהג לשלב "תורות" חסידיות בהופעות] הפכו לפתע ליותר
מיינסטרים. פתאום כבר לא בושה להתעניין בחסידות ברסלב ,פתאום
יש ישיבות שמשלבות לימודי חסידות . בשנים האחרונות  צעירים
התחילו "לגלות" את ר' שלמה ומה שקרה הוא שינוי איטי בהרגלי
המוזיקה שלהם.
תמיד נוער דתי שמע מוזיקת חול אבל מה שאפיין אותו מבחינה
תרבותית היה איזה סוג מוזיקה דתית הוא שומע , ועכשיו במקום
לשמוע מוזיקה שמבוססת על העולם החרדי הנוער הדתי לאומי החליט
שהוא מפסיק להיות יצור כלאיים בין חילוני לחרדי ובתור מאפיין
תרבותי מוזיקלי הוא בחר את ר' שלמה. (אין אנו אומרים  כאילו זו
הייתה הסיבה היחידה והם בחרו במוזיקה הזו רק כדי להשתחרר מעולם
מוזיקלי שבו חובה לשיר בהברה אשכנזית. האספקטים לבחירה הזו
רבים וידונו בהמשך).

אם כך האספקט הראשון של שינוי המגמה הוא  הצהרת עצמאות דתית.
המשך השינוי הזה היה ,בהתאמה לעצמאות הנ"ל, קבלת השפעות
ממקורות חדשים. מאיזו שהיא סיבה לא ממש ברורה את השינוי לכיוון
הרוק עשו בדיוק אותם אנשים שעוררו מחדש את ר' שלמה.   "רבע
לשבע" לדוגמה: בנו את קהל השומעים שלהם על אותו קהל של מאזיני
קרליבך .אבל הם הכניסו שינוי של  גוון מוזיקלי למוזיקה של ר'
שלמה .  כל מי שמכיר את המוזיקה שלהם יכול לזהות בקלות את
ההשפעות של להקות רוק אמריקאיות , את ההשפעות של המוזיקה הדרום
אמריקאית  ואת הרצון  לא לעשות "מוזיקה של ר' שלמה" אלא להיות
יוצרים עצמאיים. הם מעניקים פרשנות משלהם לאותה מוזיקה של
גיטרה אקוסטית . הם הוסיפו עוד גיטרות הכניסו שימוש בכלי הקשה
אתניים ובחלק  מהשירים ויתרו על הצליל של הגיטרה האקוסטית.
לסיכום: "רבע לשבע" השתמשו בגל של האהדה המחודשת לר' שלמה כדי
להכניס לתודעה של הצעירים סוג חדש של מוזיקה. כדאי לציין שהם
לא עשו זאת על חשבון האהדה המחודשת  לקרליבך אלא כחלק נוסף של
השינוי המוזיקלי.

העניין הוא שהקבלה של הרוק אל המוזיקה הדתית לא נגמרה בכך.
לצורך הבנת בחלק הבא של המהפכה יש לנתח את נושא הטקסטים. הבסיס
של המוזיקה הדתית הישנה, ניגוני החסידים ,הוא אינסטרומנטלי -
הכלייזמר וה"ניגונים" היו לעיתים קרובות מוזיקה חסרת מילים
שתכליתה להעניק חוויה רוחנית לשומע ולרומם אותם בעבדות ה'.
המוזיקה החסידית החדשה ( הפופיסטית) לקחה זרם אחר של המוזיקה
הישנה והחלה להלחין פסוקים. למעשה פרט לר' שלמה קרליבך ( שכמו
שאמרנו קודם אין להחשיבו כחלק אינטגרלי מהמוזיקה החסידית
החדשה-פופיסטית) כמעט וגווע ז'אנר הניגון- שניתן להגדרה גם
כ"סקאטינג"  .  פרט לניגון( אינסטרומנטלי או "סקאטינג") ולפסוק
המולחן (טקסט ליטורגי- ציטוטי, לצורך העניין) העניקו "המגמות
החדשות" (מה שאפשר לכנות: "הרוק החסידי") דרך שלישית : טקסט
כתוב במילים עכשוויות שעוסק בנושאים דתיים ובנוי כמו כל שיר
חילוני - בתים ופזמון (או שלא).  דרך רביעית שאפשר להגדירה
כ"דרך נלווית" היא כתיבה של טקסטים שבאותה מידה יכולים היו
להשתלב בשיריו של זמר חילוני.
בעבר אף אחד לא היה חושב לשלב טקסט שאינו פסוק  בתקליט של זמר
חסידי. אברהם פריד היה משלב שיר אחד כזה מדי  פעם ( באנגלית)
וזהו, גם השיר הזה היה נשכח עד מהרה. ואילו כיום- "רבע לשבע"
שילבו ב"קומו" וגם ב"זה הזמן" ו"עץ חיים" שירים שאינם פסוקים
מולחנים. עדי רן הוציא דיסק שלם שבו כתב הוא עצמאית כמעט את כל
המילים . להקת " המושב" כמעט ואינם כוללים פסוקים מולחנים
בדיסק שלהם וכך גם "בין השמשות" , "אין ספק" גם הם  בנויים על
טקסטים משלהם ואהרון רזאל שאמנם לא משלב  הרבה טקסטים עצמאיים
אבל הוא מתעקש על הלחנה של פסוקים שאינם הפסוקים שרוב הזמרים
ה"חסידיים" מלחינים. והרשימה עוד ארוכה ואין ברצוני להלאות
ברשימה של כל הלהקות שיוצרות את שינוי המגמה. ברור לחלוטין
שהטקסטים החדשים הללו נובעים מגילוי של הרגש הדתי ומניסיון
להתאים את הכלים של העולם החילוני אל העולם הדתי שלא בדרך של
פשרה ("לשמוע גם מוזיקה חילונית וגם מוזיקה דתית") אל בדרך של
אידיאולוגיה- של יצירה חדשה ועצמאית.

החלק השלישי של התמורה הנידונה הוא הפתיחות למוזיקה מסוגים
אחרים. ראשית להקות רבות משלבות כלי הקשה או נשיפה שפעם לא היו
רואים בזירת המוזיקה החסידית . חלקו השני של שינוי זה הוא
יצירה של מוזיקה שפעם לא היינו רואים - רגאיי בלוז פאנק
וכדומה.  מספר מניעים לשינוי זה: הראשון הוא התמקצעות של
יוצרים (והרבה חוזרים בתשובה) שמכירים את הכלים ואת המוזיקה
ופשוט מודעים ( מתוך הכרתם את המוזיקה החילונית) לחשיבותם ,
מודעות שהייתה חסרה לאלו שיצרו את המוזיקה הזו בתחילת דרכה. אי
אפשר להגיד שהם היו פחות מקצועיים אבל שני ליקויים הקשו
מבחינתם - הם התחילו ליצור את המוזיקה שלהם לפני שבעולם שילוב
כלים אלה הפך נפוצים וכאשר החל להפוך נפוץ היוצרים כבר "ננעלו"
על מבנה מסוים. פרט לכך, פשוט הצליל שהם ביקשו ליצור - צליל
שמיועד לריקודים במעגל (בשירים הקצביים)  או לשמיעה ברקע לא
דרש את השימוש ביותר ממה שכבר היה להם.
הסיבה השנייה לשינוי היא מעין התרסה כנגד מה  שהיה עד עכשיו
הגיוון היה מכוון כדי לנסות ולהבדיל את המוזיקאים החדשים
מהמוזיקאים הוותיקים יותר. סיבה שלישית היא  שבניגוד למוזיקה
החסידית הרגילה המוזיקה יהודית החדשה בונה את עצמה דרך הצעירים
ולא דרך המבוגרים. וצעירים שמחפשים מוזיקה מחפשים יותר ממשהו
לשמוע ברקע. הם מחפשים מוזיקה "טוטלית" -מוזיקה להתחבר אליה
בריקוד, מוזיקה לבטא בה את עצמם מוזיקה שתעניק להם מעין חוויה
רוחנית. השימוש בכלים האלו נותן את התשובה לכך, הכלים הללו הם
לא משהו שניתן להתעלם ממנו- הם מובילים בנגינה ומאפיינים מחדש
את המוזיקה כשונה, הם משמשים כר לריקודים ( חוץ מריקודי המעגל
הישנים) ומעל הכל הם הופכים את הקצב לעיקר השיר (גרוב) - מה
שדרוש לצעירים כדי ליהנות מאיזו " חוויה רוחנית" בשיר. על
הנושא הזה נרחיב בהמשך.

וכאן מגיע החלק המרכזי שבעניין: מה כל זה אומר על הצרכן של
המוזיקה החדשה הזו- הנוער הדתי לאומי?
ניתן לחלק את התשובה על השאלה  למספר תתי תשובות ונדון בכל אחת
בנפרד.
למעשה על כל התשובות כבר רמזנו קודם לכן וכולם מקושרות אחת
בשניה.
האמירות העיקריות אינן תלויות בסדר זה או אחר.
פתיחות למוזיקה חדשה.
פתיחות לאפיקם נוספים ביהדות (בתוך תחומי האורתודוכסיה)
                  גיבוש זהות דתית לאומית ממצב של "
לכתחילה".
הכרה בעולם החילוני כגוף תרבותי משיק  שניתן לשאוב ממנו.
ההבנה של הסעיף האחרון הייתה קיימת תמיד ( דיברנו על "מייקל
ג'קסון חרדי") אבל עד עכשיו זה היה רק בצורה ממסדית. לא כל אחד
יכל לשאוב ולא מכל דבר  אלא שהתקיים מעין קונצנזוס לגבי מה
לשאוב.


פתיחות למוזיקה חדשה-  לפתע פתאום הנוער הזה החליט שמה שיש
לשאר להציע הוא לא מספיק . תמיד ידעו על קיום המוזיקה החסידית
בקרב החברה "הטובים" והחברה "המקולקלים" שמעו מוזיקה לועזית.
וכיוון שהחלוקה הייתה כל כך ברורה הם נמנעו מלחרוג ממנה . מה
שקורה הוא שעם הזמן הנוער החליט שהוא מחפש את עצמו (ברוח
הפוסטיות) ובמסגרת ההתבגרות המנטלית הוא גילה שכדי ליצר את
עצמו כחברה עצמאית עליו להגדיר את עצמו כגוף עצמאי.  תחת איזה
דגל (מומצא)  שעליו התנוסס שבכל דבר יש טוב שאפשר לשאוב ( אבן
יסוד בשיטת הפשרה אך גם הליך הכרחי ביצירת ישות עצמאית) הנוער
החל לנהור אחרי כל מה שייצג בעיניו את  ה"סוג החדש", את התדמית
החדשה שלו. כל מה שנתפס כמוצר עצמאי היה כשר. לדוגמה להקת "אוף
שימחעס" הייתה אז פופולרית במיוחד. לאחר שהנוער הבין שאומנם
שילוב יצירה עצמאית על בסיס תורני זה טוב הוא החל לתהות. מה
המשמעות של כל העניין והגיע למסקנה מעניינת: היצירה החדשה
צריכה להתחבר אלינו. ולכן נטש הנוער הדתי את "אוף שימחעס" והלך
לחפש לו מוזיקה בעלת כוח משיכה שהוא יותר מסתם הנאה.  בתשובה
לצורך הזה גילו הלהקות של המוזיקה החדשה שאת הקהל ( שבשלב זה
כבר מנסה דברים "לא דתיים" כדי למצוא את המוזיקה שלו) ניתן
לתפוס על ידי כל דבר שנשמע כאקזוטי או לא מוכר. וכך החל הקהל
לרדוף ולחפש את המוזיקה  הזו.

פתיחות לאפיקים אורתודכסים אחרים- כשאנחנו שואלים את עצמנו
מה הביא את הנוער לחיפוש אחר מוזיקה אחרת מתקבלת תשובה  מורכבת
ביותר . אנו רוצים לפרוס כאן את אחד הענפים שלה.
פעם היו מקובלות רק מספר גישות במחשבת או באמונה שנוער היה
נגיש אליהם הגישות ה"קונבנציונליות" [גישת הרב קוק או גישת הרב
סולוביציק]. כיום נוער מרשה לעצמו לגשת אל אפיקים שאינם מוכרים
או מקובלים ע"י מחנכיהם, לדוגמה חסידות. או להרחבת האופקים
לתחומים לא יהודייה במובהק על מנת לפתח את עצמם רוחנית ,
כשלמעשה המטרה היא מטרה דתית יהודית. גישה זו אינה חדשה  אבל
תופשת תאוצה דווקא כיום. יש המגדירים את המגמה האחרונה כ
"ניו-אייג'ית"  עלינו לחלוק בחדות על אלו שהשתמשו בביטוי זה.
משמעותו של ה"ניו-אייג'" היא יציאה אל מחוץ לתרבות שלך מתוך
איזה רגש פלורליסטי וחיפוש האמת המוחלטת העצמית שלך ששונה
לחלוטין מהאמת המוחלטת של חברך. כמובן שהמחפשים הדתיים שונים
במספר עקרונות: ראשית הם מחפשים דרך להגיע לאותה אמת שהייתה
להם קודם אבל מאפיק אחר תחת הגיש של "שבעים פנים לתורה". שנית
הם לעיתים מחפשים בתחום שלפי תפישתם לא יכול להיות אמת אלא יש
בו אמת מסוימת בה אנו אמורים להשתמש למען האמת שלנו. משמעות
הדבר הוא ש"תחום החיפוש" הוא מעין תחום אפור בין "שייך" ו"לא
שייך".

גיבוש זהות עצמאית של לכתחילה- בתחום זה הרחבנו  במהלך כל
המאמר והוא הציר עליו סובבת כל התופעה.

הכרה בעולם החילוני- כיוון שאנשים הרשו לעצמם לחפש ולמצוא
מקורות חדשים. הם נפגשו בעולם החילוני והחליטו שלמעשה  עדיף
להיות מושפע משום שיש דברים שאומנים דתיים לעולם לא יגידו אבל
צריכים להיאמר. נקודה נוספת היא נושא ההתמקצעות  שיכול לבוא רק
מכיוון המוזיקאים שהיו בעולם החילוני. כיוון שאנו מוגבלים
במספר החוזרים בתשובה שיכולים להקים את המוזיקה חסידית . שומע
הנוער הדתי מוזיקה חילונית וכך לומד להכיר את ההבדלים בין
הסגנונות.

דוגמה מעניינית לכל הנאמר היא נושא הריקוד : מריקוד מובנה של
הורה מעגלית עבר הסגנון לריקוד של "התפרקות" ושל "התחברות
למוזיקה". הריקוד נעשה אישי וחסר תבנית קבועה. חשובים דבריו של
הרב מנחם פרומן  רבה של תקוע שנאמרו בכינוס  שעסק גם בנושא
וצוטטו ע"י יאיר שלג בעיתון "הארץ" ב13/10/99 " בעצם הפנמת
ההשפעות האלה שסמל למהפך: מהתרבות המוחצנת האקטיוויסטית
ו"הגברית" של  הציונות החלוצית וגוש אמונים. לתרבות "נשית"
מופנמת ורוחנית"

אם כן : על מי שמנסה להבין את הנוער הדתי או את המוזיקה שלו
.לחקור היטב את שורשי התפתחות המוזיקה הזו, שמהווה את אחת
המהפכות החיוביות ביותר בעיצוב דמות החברה הדתית.




על מנת להבהיר את המושגים המוזיקליים למי שלא מצליח להבין את
הדוגמאות- טבלה שתנסה להסביר למה אנחנו מתכנים כשאנו אומרים "
מוזיקה חסידית" ומהי " מוזיקה יהודית חדשה"

                                      מוזיקה יהודית חדשה
תקליט ( בסוגריים-שיר לדוגמה) אמן/ להקה
"הגיע המן" קומו" "עץ חיים"  ('מזמור לדוד בעיבוד חדש') יהודה
כץ ורבע לשבע
"MOSH BAND"
"האחרון שבעם" ('אתה קדוש' יש הקדוש ברוך הוא') עדי רן
"הסנה בוער" "מים רבים" ('שיר המעלות' 'צא מן התיבה')   אהרון
רזאל ו"הסנה בוער"
בינתיים לא יצא "בין השמשות"
"שירי אהבה ואמונה" אריה נפתלי ו"אין ספק"
"משיח בלוז" ('משיח בלוז' 'הביתה' 'אחד מי יודע') טוביה
בולטון ו"קו המשווה"
"סיהרא" הרב עודד דוד ולהקת "סיהרא"
"משוגע באהבת ה'" דוב שורין ולהקת "כיכר ציון"

                              מוזיקה חסידית חדשה - פופ
תקליט לדוגמה ( בסוגריים שיר לדוגמא) אמן
"חזק" "ברכה והצלחה" " אדרבה" " שטר התנאים" ('כשם שאני' 'ברוך
הבא") אברהם פריד
('משיח' חברון') מרדכי בן דוד ( ורדיגר)
"דדי 1" "דדי 2" ('כי הם חיינו') דדי גראוכר
"אהבת ישראל" ('קולי שמעת' 'כי מלאכיו') מוטי זינגבוים
('הים ראה') מנדי וולד
('ארץ אשר תמיד') מנדי ג'רופי
('הוא יגאל אותנו') יידל ורדיגר
('אנא עבדא') מיכאל שטרייכר
אברומי פלאם
אודי אולמן

  המופעים המרכזיים של מוזיקה יהודית חדשה מתקיימים מידי שנה
בפסטיבל הכלייזמרים בקיץ בצפת ( שמהווה שילוב מעניין בין
המוזיקה המאוד ישנה של הכלייזמרים למוזיקה החדשה ) ומופע "מאור
מודיעין" שמתקיים בכל חול מועד במושב מבוא מודיעין.