סתיו ברחובות. הלילה בא לבקר
כל ערב בשעה מוקדמת יותר,
פוגש תריסים מוגפים, וחלונות מוארים.
הרוח מיילל מנגינות צוננות
באלפי חלילים מלנכוליים, של סתיו.
מכה בגבם של זוגות אוהבים,
מגרש מפינות סתר מתוקות, בגנים ציבוריים.
בשדרות, יוצאים אלפי עלים צהובים במחול מוטרף,
שמתחיל בצמרות ונגמר על הקרקע,
בכאבן המתוק, של כל ההתחלות החדשות.

עלי הסתיו, מוכי שלכת,
נושרים לאט, מבלי למחות.
את ואני, שותקים ביחד,
בלילה קר, על מדרכות.
סגרירי לבך, עיניך שלכת,
עלה צהוב נוחת, על מדרכות.
מסביב צינת הסתיו, מולכת.
רוח קר דופק, בחלומות.

עלי הסתיו, מוכי שלכת,
נושרים לאט, מבלי למחות.
ברחוב קודר, נמשיך ללכת,
למרות הכפור, והדמעות.
באפריל תמיד, תפציע שמש.
יש עתיד אולי, לחלומות.
לכל חורף יש אביב, ויש גם קיץ,
שאיתו ישיב, את חיוכך.

עלי הסתיו, מוכי שלכת,
נושרים לאט, מבלי למחות.
עלה צהוב, חוזר לקרקע,
משיב תקווה, לחלומות.