|
את גופי הגשתי לך
על מגש כסף עתיק
פיזרתי ורדים סביבי
נינוחות מתוקים
ו...
את לבי הפועם
שמתי בקופסה שקופה
עטופה בסרט ורוד
שלא ישבר חלילה
ויפעם בחוזקה
ו....
את נשמתי...
השארתי לעצמי
כה פחדתי לתת לך אותה
כי בלעדיה...
אני אבודה...
לא כך...!
את גופך
לא על מגש של כסף אבקש
ואת ליבך
לא בקופסא אנצור
אצלי
בתוך ידי
בנשימתי
כי כשאוהב..
את נשמתי אמסור
ביני, בינך
אניח למשמרת
להתמזג
לנשמה אחת גדולה |
|
|
חשבתי על זה
והגעתי להרבה
מסקנות שונות.
א. עצים תמיד
צומחים.
ב. נירוונה הם
להקה טובה.
ג. אין שומדבר
מעניין
בטלויזיה.
ד. במה חדשה זה
כמו אופיום
להמונים.
ה. יש פה אנשים
עם שם יותר מוזר
משלי.
ו. אתם אפפעם לא
תפרסמו שום
סלוגן שאני
מציעה!
אתם שונאים
אותי!
אני שונאת
אותכם!
כולם שונאים את
כולם!
תגובת מערכת: אז
זהו, שלא |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.