קוראת שירים על אהבה, על תשוקה, על אכזבה
קוראת את תגובות ההזדהות
מרחמת על עצמי שלעולם לא הרגשתי את זה
שמעולם לא הייתי מאוהבת
(הרי כל החיים שלי הם רחמים עצמיים)
מחפשת בלי הפסקה מישהו כמוני
מישהו אתו אוכל להזדהות
(זה כבר מן אובססיה אצלי)
כמה מפתיע שאני לא מוצאת
מתפללת ומתחננת מאלוהים לעזרה
למרות שכבר מזמן החלטתי שהוא לא קיים.
מנסה להיאחז בתקווה אחרונה
מאשימה אחרים במה שקורה לי
מנסה לשכנע את עצמי- "את יכולה! את יכולה!"
את לא זקוקה לאף אחד!
הרי אף אחד לא יכול לעזור
ואם את לא תעשי, אף אחד לא יוכל!
אבל נופלת שוב ושוב
ורק מתרחקת
יורדת
מדרדרת
ונופלת
והנפש נמוגה, מתה.
עוד...
ועוד...
עד שלא יישאר דבר!
בבקשה שמישהו יפסיק את זה
בבקשה תעזרו לי!
(אבל בעצם, אף אחד לא יכול....אוף, אני תמיד שוכחת את זה!) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.