מספרים שפעם נפגשו במקום כלשהו על פני האדמה, כל הרגשות
והתכונות של בני האדם.

כשהשיעמום פיהק בפעם המי יודע כמה, השיגעון, כהרגלו כל כך
משוגע, הציע לכולם: ``בואו נשחק מחבואים!``. הספקנות הרימה גבה
והסקרנות, שלא ידעה להתאפק, שאלה: ``מחבואים''? איך משחקים את
המשחק הזה? הוא משחק-הסביר השיגעון- "בו אני מכסה את פניי
ומתחיל לספור מאחד על מיליון ואתם מסתתרים וכשאני אגמור את
הספירה, הראשון מביניכם אשר אמצא יקח את מקומי כדי להמשיך את
המשחק".

ההתלהבות רקדה עם האופוריה,השמחה קפצה כל כך הרבה ששכנע לגמרי
את הספק וגם את האדישות, שלעולם לא נהגה להתעניין בשום דבר,אך
לא כולם רצו להשתתף: האמת העדיפה שלא להסתתר, בשביל מה? במילא
תמיד מוצאים אותה בסוף, הגאווה אמרה שמדובר במשחק מטופש ביותר
(אבל מה שהפריע לה באמת הוא שהרעיון לא היה שלה) והפחד החליט
שלא לסכן כלום.

``אחד, שתיים, שלוש...`` התחיל לספור השיגעון. הראשונה שהסתתרה
היתה העצלנות מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה. האמונה עלתה
לשמיים והקנאה והסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים
ענקיים,מצאה מקום בצמרת של העץ הכי גבוה.
הנדיבות כמעט שלא יכל להסתתר,כי כל מקום שמצא היה נפלא בשביל
אחד מהחברים שלו. מה עם אגם שקוף? אידיאלי בשביל היופי, חור
בגזע העץ? מושלם בשביל הצניעות, מאחורי כנפי הפרפר? הכי טוב
בשביל החושניות, מה עם משב הרוח? יוצא מן הכלל בשביל החופש.
כך, הנדיבות מצא מקום צנוע אבל מתאים לו בקרן שמש קטנה. האגו
לעומתו מצא מקום מצוין מלכתחילה,גדול מאוורר,נוח אבל אך ורק
בשביל עצמו. השקר הסתתר בעומק הים (אבל האמת היא שהסתתר מאחורי
הקשת), התשוקה והחשק במרכז ערי הגעש, השיכחה שכחה אפילו איפה
הסתתרה.
כשהשיגעון ספר 999,999, האהבה לא מצאה עדיין מקום להסתתר, כי
כל המקומות היו תפוסים, ``מיליון!!!`` הכריז השיגעון והחל
בחיפושים, הראשונה שמצא היתה העצלנות,רק שלוש צעדים מתחת לאבן,
אחר כך שמעו את האמונה שמתווכחת עם אלוהים על זאולוגיה, את
התשוקה והחשק שמעו מרעידים את ערי הגעש. באופן פתאומי, הופיע
לו הקנאה וכך הצליח לפענח איפה ההצלחה. את האנוכיות לא היה
צורך לחפש היא בעצמה ולבדה יצאה ממחבואה, שהיה זה קן דבורים.
מרוב שהלך, השגעון הרגיש צמא, כך הגיע לאגם ושם מצא את היופי.
הספק היה קלי קלות, כי מצא אותו יושב על הגדר בלי להחליט עדיין
באיזה מקום להסתתר.

כך מצא אחד אחד את כולם, את הכשרון באין העשבים הטריים, את
החרדה במערה חשוכה , את השקר מאוחרי הקשת ואפילו השכחה שכבר
שכחה ששיחקה מחבואים. רק האהבה לא הופיע בשום מקום. השיגעון
חפש מאחורי כל עץ, מתחת לכל אבן, בפסגות ההרים וכשעמד להיכנע,
הבחין בשיח ורדים והתחיל להזיז את הענפים. לפתע פתאום, נשמעה
צעקה איומה וכואבת: קוצי הורדים עקצו את האהבה בעיניים...
השיגעון לא ידע מה לעשות כדי להתנצל, בכה, התחנן, בקש סליחה
ואפילו הבטיח לאהבה להיות המלווה הצמוד שלה.
מאז אותם ימים, בהם שיחקו מחבואים בפעם הראשונה על האדמה,
האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה...