כשהתיישבתי בבית הקפה, הרגשתי אותה פתאום עם הרגל. היא הייתה
שם ליד השולחן, כנראה הזוג שישב לפני השאיר אותה. לפני
שהתיישבתי הספקתי לראות אותם מחפשים כסף קטן לטיפ, היא מאוד
מיהרה להוציא את הילדה מהגן והוא כבר איחר. מהמהירות הם לא שמו
לב שהאהבה נשארה שם. הפניתי את תשומת הלב של המלצרית, ששכחו פה
אהבה ואם היא יכולה לשמור אותה, עד שישימו לב, יזכרו ויגיעו
לבית הקפה לחפש את האהבה. היא חייכה, אבל אמרה שהם כבר לא
עושים את זה. בזמן האחרון בגלל המצב בארץ, אנשים מאד לחוצים
וכל הזמן משאירים להם אהבות שרק מסבכות אותם ובכלל כבר אין להם
מקום מתחת לקופה. אבל אם אתה רוצה להיות אזרח טוב, יש ממש ממול
משטרה ויש להם מחלקת אבדות ומציאות. היה לי מצב רוח לא רע
ורציתי להיות אזרח טוב. היומנאי הסביר לי שבאבדות מהסוג הזה,
יש הרבה בעיות בזיהוי והוא חייב סימנים מיוחדים לתיאור של
האבדה. ניסיתי לתת לו סימנים מיוחדים אבל יצאו לי רק הקלישאות
הרגילות. הוא אמר שבתשעים ותשע אחוז מהמקרים כבר אף אחד לא
יבוא לחפש אותה ולפי החוק עוד שלושה חודשים היא תהיה שלי. אבל
אם אתה רוצה להיות אזרח טוב, אתה יכול לפרסם הודעה במדור אבדות
ומציאות בעיתון. המשכתי עם הקטע של האזרחות הטובה והתקשרתי
למוקד ההודעות של לוח העיר. שלום אני רוצה לפרסם הודעה: "אם
אתם מחפשים אהבה קטנה, פשוטה, בלי סימנים מיוחדים, תוכלו לקבל
אותה בטלפון..." זה מקסים, אמרה מדברת יעל מלוח העיר, אולי
נפגש בערב בבית קפה.