אני יודעת שבסוף אני אאבד שליטה.
היום נוסעים לתל אביב, או שבסוף לא.
יש המון חברים סביבי, אבל בעצם אין אף אחד.
יש אהבה, אבל היא אי פעם תגיע אליי?
התקופה הרעה תעבור, ככה לפחות אומרים, אבל מתי?
יום אחד זה כיף לחייך, אבל נמאס לשקר לעצמי.
נמאס ללמוד, אבל בסוף זה עוד ישתלם.
נמאס לקבל נכשלים, הייתי חרוצה פעם.
נמאס מהאנשים סביבי, אבל מחר הם יהיו החברים הצבועים שלי.
יש טלפון, אבל אין למי להתקשר.
יש עיפרון, אבל אין מה לצייר.
אני אוהבת אותם, ולהם בכלל לא אכפת.
הם אומרים שמכירים אותי, הם אולי מכירים את השם שלי, אבל מה עם
להכיר אותי?
נמאס להיות חנוקה מבפנים, אבל לא משקרת לעצמי.
לא מסתכלת על המשקל, אוכלת מה שבא לי.
לא משענת, לא נוגעת בסמים, אבל לא כל כך מוצלחת.
מי יודע? אולי אני כישלון מלידה.