אז בסוף הוא לא זרק אותנו מהמטוס.
ביג דיל.
במחסן האפל של רוטשילד הטרוריסט, המחסן מלא עשן הסיגריות, בצעו
הביריונים המפחידים שלו חתכים מדויקים בבטני באמצעות סכין
יפנית.
"אההההה איה איה איה איה איה איה איה איה איה איה איה איה איה
!!!!!", צרח במלוא ריאותיו 'טמבל 04' כשהם הצמידו לו ברזלים
מלובנים, "לא על המקום של החיסון, זה העקב ארכימדס שלי!!!!!"
"אתם תשלמו על הזקפה המכאיבה שגרמתם לי!!!!", התרסתי לעברם,
מזיע מהתרגשות, כשהצמידו גם לי ברזל מלובן לגב בעוד סוהרות
קשוחות מצליפות בי.
"לא, בבקשה, אני, לאאאא!!!!", צרח 'טמבל 04' בזמן שהם שפכו
עליו חומצה גופריתית שאכלה את כולו והותירה ממנו רק את מוח
האגוז שנפל על הרצפה וסדק אותה.
ידעתי. היום הגיע הסוף שלי. הם קרבו אליי את מיכל החומצה
ו....
"שלום חברים!!", נשמע קולו של זר מסתורי בעל מראה משונה שהופיע
לפתע, זר בעל שני ראשים. רוטשילד ועובדיו הסתובבו לעברו, אבל
לא היה להם סכוי. ביריות מדויקות הוא השחיל עופרת ישר לפפיון
של רוטשילד המזוקן, ישר לבטן וללב של בריון מס' 1, ישר ל...
המחסן היה מלא לפתע בגופות ועשן אקדחים.
" שלום לך, כהן 09, שמי צ'רנוביל 03 וזה אחי הסיאמי דובי
צ'רנוביל," חייך לעברי הזר חיוך נעים בעוד אחיו זועף, "אני
כנראה השותף החדש שלך. ברגע שנצא מפה, המשימה שלנו היא....."
(המכתב הבא הוא סתם חלק מהיצירה. לא ניסיתי לומר כלום
לעורכים,זו סתם בדיחה גרועה כמו רוב הספור הזה. בכל אופן שפצתי
כדי לקבל אשור)
לעורכי סטייג' שלום רב,
מזה זמן רב התכתבתי אתכם בקשר לספור שברצוני לכתוב לסדרת "בין
יצירה לטרוף", אך בתשובתכם דחיתם אותי והגדרתם את יצירתי כלא
מובנת. ערכתי מספר שינויים כדי שתהיו מרוצים, למשל במקום שיבוט
של היטלר שמנסה להשתלט על העולם מדובר בשיבוט של סדאם. למשל,
קיצצתי את הקטע הדוחה שבו דודו טופז מבצע מעשים מגונים עם
סירופ שוקולד. לדעתי הקטע מבטא את מהות היצירה, אבל כל אדם
זכאי לדעה משלו.
שמי כהן. איליה כהן ובשנת 2012 מוניתי להיות סוכן 09 של
המוסד.
"המשימה היא ללוות אסיר בעל חשיבות בטחונית לכוון אחד מבסיסי
הריגול שלנו...."
"המשימה שלך אולי!!!", זעף דובי, " אני פציפיסט ואין לי שום
מטרה לסייע לך לגייס קורבן אומלל למכונת ההרג הממשלתית!!! די
לכיבוש!!!! מלפפונים כבושים יוחמצו ומיד!!!!"
"זה בסדר, אחי," חייך הסוכן את חיוכו החלקלק, "אתה לא צריך
לסייע בכלום, אני מכבד אותך כאינדיבידואל נפרד ואני אחזיק את
האקדח בעצמי ואוביל אותו ל...."
"שאתה תחזיק את האקדח?!?! בשום פנים ואופן!!! התפקיד הזה
מיועד לי!!!!", רטן דובי, " שלא יחשבו במוסד שאפשר להרחיק
שמלאנים מתפקידי מפתח!!!!"
"אבל כרגע אמרת שלא תסייע...."
"אמרתי שלא אסייע לך לגייס אותו למכונת ההרג, אבל אם אני
אגייס אותו זה משהו אחר!!!"
"ובמה זה כל כך שונה מהתכנון שלי למשימה?"
"זה... כי אני.... אחזיק את האקדח בצורה...
אינדיבידואלית...", גמגם דובי.
"טוב, חדל פטפוט!!!!", התעצבנתי, " תחליטו אחר כך מי מחזיק את
האקדח!!! בואו נצא מפה!!!"
יצאנו משם. מכוניתם של האחים צ'רנוביל חכתה בחוץ. הסוכן פתח את
דלת המכונית וגרר באדיבות החוצה אסיר משופם לבוש במדים
מרופטים.
" אבל...", נדהמתי, "זה לא ייתכן!!!", הוא מת כבר שנים!!!"
"נכון", חייך האסיר ואמר בערבית," סדאם מת מזמן אבל אני הייתי
בתפקיד כפיל שלו!! אל תבהל כל כך, בחור, בחיים יש הפתעות!!!"
הלכנו והאסיר לפנינו, דובי ואחיו מכוונים עליו אקדח והוא,
הסוכן כלומר, הסביר לי שהתכנון הוא לגייס את הכפיל למוסד כדי
לכונן בעזרתו דיקטטורה מחודשת בעיראק. דובי התמוגג.
"אני בכלל תמיד קוויתי שהאמריקאים לא יצליחו במזימתם הזדונית,
שלטון אמריקאי מדכא סופו לפול!!!"
" אבל במקומו היה קם שלטון עיראקי מדכא, לא?"
"אויש, כשערבים מדכאים ערבים זה לא אותו דבר, יה פאשיסטים!!
אין לכם שום חמלה שמאלנית בלבכם!!!"
"תגידו, אבשר לעצור לעשות ביבייייי?," שאל האסיר בעברית
עילגת.
" כן, כמובן, אבל בלי חוכמות!!"
האסיר נכנס לשרותים בתחנת דלק סמוכה והסוכן שמר על הדלת בזמן
שאני ודובי פטפטנו מעט.
"אז....", פניתי אליו משועשע, " מה כל הקטע עם זה שאתה
אינדיבידואל?"
"אבל אני אינדיבידואל..." מחה דובי.
"למשל, מה הלבוש של אחיך?"
"טוקסידו", מלמל דובי בעצבנות.
"ומה הלבוש שלך?"
"טוקסידו, אבל... זה רק כי אנחנו באותו בגד...."
"ומה התספורת של אחיך?"
"בלורית משוחה בג'ל"
"ומה התספורת שלך?"
"בלורית משוחה ב... אבל...", גמגם דובי ושחק בכפייתיות בקווצת
שער סוררת
"אבל מה?"
"אבל הבלורית שלי משוחה בג'ל אינדיבידואלי"
" ובמה אתה עובד , בנגוד לאחיך?"
"אני... אני.... בסדר!!!", התעצבן דובי " אני מצטרף לאחי
במשימות הריגול שלו!!! אבל אני שוקל לפתוח בקריירת סולו בתחום
הבדור!!!"
"אתה יודע כמה מטומטם אתה נשמע?!"
"הוא נמלט!!!", נבהל לפתע 'צ'רנוביל 03', שפתח את דלת השרותים
ונוכח כי האסיר ברח דרך החלון.
התחלנו לרוץ באזור כמו מטורפים, מרימים אקדח מול כל משופם
שפגשנו, אך ללא הועיל. עקבות האסיר נעלמו.
"כהן 09!!!", נשמע לפתע קולו של ראש המוסד ש' מתוך השעון, "
ההוראות השתנו!!! יש לחסל את האסיר!!!! מסתבר כי מדובר בשיבוט
של סדאם ולא סתם כפיל!!!"
"יש בעיה קטנה עם זה....", אמרתי בלחש מפוחד, "כדי שנחסל אותו
הוא צריך להיות.... פה...."
"אבדתם אותו?!?!", צרח ראש המוסד ש', "אתם מפגרים מושלמים?! רק
אל תגיד לי שנתתם לו ללכת להשתין לבד וככה הוא ברח!!!!"
"אני לא אגיד את זה אם ככה...", מלמל צ'רנוביל 03.
"אין לי זמאאאן!!!!!" צרח רה"מ דודו טופז על מזכירתו.
"אבל, אדוני, יש עוד אורח שבא אליך והוא אומר שזה דחוף!!!"
"בסדאאאאר, שייכנס!!!!"
פסיעות רגליים כבדות נשמעו בלשכת רה"מ.
"נחמד, נחמד" חייך דודו טופז כשהבחין באורח, שהיה לבוש במדים
צבאיים, "התחפושת הזו של סדאם ממש מקורית!!!! הבן שלי בטח ישמח
לארח אותך בתכנית הבידור שלו!!!!"
"איזה מהם?!" רעם המשופם בקולו המבדח, "עזוב שטויות עכשיו- אתה
מנומנם, עייף ואיבריך כבדים, אפילו האיבר החביב עליך. תרדמה
נופלת עליך ואתה נתון לשליטתי. כשאגיד בגדד אתה תהיה חייל מסור
שלי, סדאם חוסיין המשובט!!!!"
"אני.... חייל ..... מסור.....של הצ'חצ'ח ......העירקי......"
הביט בו דודו בעיניים זגוגיות.
"והערב," אמר הבן של דודו במבוכה, "אני גאה לארח את אבא שלי
וחבר מיוחד שלו...."
"שלום!!!! מה שלומכם?!?!?! מזמן לא ראיתם אותי בערוץ
הזה!!!!," צעק רה"מ וחייך לקהל, "תכירו חבר טוב שלי וראש
הממשלה החדש- סדאם חוסיין!!!!!"
הקהל צחק בקול אך הפסיק לצחוק כשהרודן המשופם קם לעברם, צוחק
בפראות את צחוקו המאיים.
"וזה לא הכל!!!!", צרח עליי ראש המוסד, בזמן שהתקפלתי מתחת
לכורסה, מפוחד כולי... הוא זפזפ בתנועה סמכותית על הטלויזיה,
מיישר את שרוול הארמאני שלבש.
"ילדי העולם, כאן האלוהים שלכם, מלך הפופ מייקל ג'קסון....
הייתי רוצה לדבר איתכם היום על תדמית של אנשים", מלמל מייקל
בעיניים זגוגיות ומהופנטות,, " הנה ראש הממשלה החדש של ישראל,
מר סדאם חוסיין המשובט, כפיל מדוייק של אדם הנחשב לרודן, סוטה
וחולה נפש, בדיוק סוג השמועות הזדוניות המהלכות עליי.... בעוד
מספר ימים ייערכו בחירות לנשיאות ארצות הברית, אשמח אם תצביעו
עבורו... כן כן, בזאת אני מסיר את תמיכתי מאורי גלר....", מלמל
וחשף כתף מגרה והחל מורח עליה "גרבר", מהלך הפיתוי המפורסם
שלו....
"תראה עד לאן הוא הגיע!!!", צרח עליי שוב הבוס, " אנחנו עמוק
עמוק בחרא, הוא הולך להשתלט על העולם!!!", המשיך כשלפתע צלצל
הפלאפון שלו.
"כן? מה? טוב לשמוע...." אמר ונתק את הפלאפון.
"שמע", חייך אליי חיוך עגמומי, "החדשות הטובות הן שבשתוף עם
האמריקאים הצלחנו לסלק את כוחותיו של סדאם מנקודות הכוח שהחזיק
בשלטונות העולם..... הבשורה הרעה היא, שבזכות הקשרים שיצר,
הצליח סדאם להשתלט על כור גרעיני בעיירה מוזרה במדינת
אילינוי!!!! אנחנו אבודים...."
"עוד לא אבודים....", אמרתי בדרמטיות, בלוריתי מתנפנפת ברוח,
"אאלץ לפתוח את השער למימד האחר ולנסות לשלוף משם מישהו שיעזור
לנו...."
רצתי משם, לוחץ בדרך על הכפתור בשלט שמפעיל את המכונה, כדי
לחסוך זמן, כששני הצ'רנובילים רצים אחריי.
חשתי כיצד האויר רעד והחום עלה. כנראה שגלי הכבידה היו חזקים
משחשבתי.
בדרך פגשנו בחבורת היפופוטמים שהילכו כבני אדם, היו לבושים
כבני אדם (אם כי הבגדים כמעט התפקעו על גופם המפלצתי והאפרפר)
וחייכו אליי....
"אתה מכיר אותם... מהיכן שהוא????", חייך צ'רנוביל 03.
"הלוואי ו... הל... הלוואי והיה לי מושג," מלמלתי.
"מה?! אתה לא מכיר את השדרנים שהעלו אותך לרדיו לפני שנים, מר
איליה המפחיד?!?!", חייך ההיפופטם הגדול שבהם.
" רגע!!!! אל תגידו לי שאתם באמת היפופוטמים!!!!"
"מה פתאום," חייך במבוכה קלה, "לפני מספר שניות האויר רעד ומאז
אנחנו ככה..... די קשה לרדת על אנשים ברדיו עכשיו שאנחנו
ככה...."
"כנראה חלק מתופעות הלוואי של המכונה," לחשתי לצ'רנוביל 03
כשרצנו בהמשך הרחוב.
בהמשך פגשנו לפתע חבורת נערים לבושים במדי צופים ואוחזים
ברוגטקות, היתה שם בחורה זהובת צמות והמבוגר שבהם היה....
"שי כץ!!!!", קפצתי בשמחה לעבר ידידי הטוב ביותר בעולם, " מה
אתה עושה פה?!?!"
"אני לא יודע....", מלמל מבולבל, "אני חושב שאני מנהיג את
חבורת כצמב'ה...."
"מהר, לך מפה", נבהלתי," אתה לא רוצה שאסתבך ויגידו שיש בספור
הזה פארודיה על חבורת.... אתה יודע איזו.... אנחנו נסתבך כמו
שפרה האפרתי..... אנחנו לא במדינה דמוקרטית, אתה יודע....."
רצנו משם לעבר מערבולת חשוכה שנפערה במרכז הרחוב. הושטתי יד
בנונשלנטיות ושלפתי משם מסוק צעצוע שהתנפח למימדים של מסוק
אמיתי. "זה לא יספיק, צריך טייס!!!!", פקדתי על המערבולת
ולהפתעתי יצא משם יהורם גאון בצעירותו.
"יהורם גאון.... מה, אתה טיס מבצעי?!?!"
"לא יודע אם טיס, אבל הייתי בקורס טיס....", חייך במבוכה.
אז עלינו למסוק, צ'רנוביל ואחיו ויהורם גאון ישב במושב הטיס.
"אז ממשלת ישראל אי פעם קראה לך למבצע בזמן שעבדת על
קזבלן...?", שאלתי בחיוך.
"קזה מה?"
" זה מוזר," מלמלתי, "כנראה המכונה שבשה לך את הזכרון.... נו
ואיך זה לשיר לקהל שלם 'רוזה רוזה' בזמן שמחר מחכה לך טיסה
בשמי הארץ.....?"
"אין לי מושג מי זו הרוזה הזו", מלמל בעצבנות כשהגענו
לאילינוי, "אבל יש לי וידוי נוראי עבורך...."
"ומה הוא? לא היית בקורס טיס??", עכשיו גם אני הייתי עצבני.
"הייתי, אבל נכשלתי ביחד עם אביתאאאאאאר......", צרח בעוד אני
מבין ששלפתי את הדמות של יורם מהסיטקום, לא את יהורם גאון
מהמימד שלנו...
"לאאאאאאא!!!!!!", צרחתי בעוד המסוק צולל במהירות לכוון
הקרקע...
"מוליייי!!!!! האפנדיציט נקרע ליייי!!!!! אחות יש לי
חום!!!!!!!!"
לפתע נעלם יורם והופיע מחדש. הפעם לבש מדים ומבטו היה רציני
ומלא בטחון, כנראה היתה זו הדמות מ'מבצע אנטבה'. בשניות התייצב
המטוס ולאט לאט עלה מעלה. כשהגענו לתחנת הכוח הגרעינית פשוט
לחץ הטיס שלנו על כפתור הפצצה בנונשלנטיות....
" יא מנוולים!!!!!!" צרח עלינו אחד העובדים, יצור מקריח, מבעד
ההריסות, "דאו!!!" צעק כשבלוק בטון נפל לו על הראש.
"אז איך היה היום שלך???", חייכה אליו אשתו כשחזר לביתו.
"נפלא מארג'.... פשוט נפלא..... תני לי לעלות שנייה לחנוק את
הבן הקוצני שלנו, זה ירגיע אותי...."
| 